החיים שלאחר התאונה פרק 2

הכל קרה לפני חודשיים, מי היה מאמין שזה מה שיקרה..
נסעתי עם משפחתי לטיול בצפון, הכל היה נהדר, הייתי עם אחותי אחי ההורים שלי משפחה מאושרת, היינו במים בנהר היה מדהים, השפרצנו אחד על השני, צחקנו אהבנו הצלטמנו.. השעה הייתה מאוחרת אחרי יום מופלא הלכנו לאוטו.. האוטו ששינה את חיי נכנסנו למכונית מאושרים ומאוחדים מתמיד..
עלינו לאוטו לא האמנתי שזה יכול לקרות, שמתי אוזניות מי היה מאמין שהשיר, השיר האהוב עליי שהייתי שומעת כל נסיעה הפך לסיוט של חיי..
התעוררתי, מסביבי מלא אנשים בלבן אמא אבא התחלתי לחפש אותם עם עייני, עוד לא הבנתי מה קורה כאן התחלתי להזיכר לאט לאט אני ראיתי בזכרוני בפיתאומיות את האוטו שלנו נתקע במשאית ואת אמא צועקת לאבא את אחי ואחותי הקטנים שפתחים עיינים גדולות הכל הכל פשוט קורה וענצר בתוך השנייה הזאת. בום הכל הופיע בזכרוני, לא לא צעקתי בבית החולים…
ראיתי את דודתי בוכה באה אליי מתחילה ללטף ואני מתקשה להאמין עוצמת את עייני חזק חזק חזק בתקווה לחזור לישון ולהתעורר במקום אחר להתעורר עם משפחתי שהכל בעצם סיוט, עוצמת את עייני בחזוקה אך הדמעות מחילות להתמלא, אני מנסה להכחיש הכל פשוט הכל, אך הדמעות והלב לא מכיחשים מה שקרה הלב צובט, הדמעות זולגות ובכל זאת אני מנסה לחזור לחזור אחורה, לא הצלחתי לחזור אחורה ולהתעורר במקום אחר אחרי כל נסיונותי הבנתי שהתאונה קרתה באמת, כאב לי כאב לי בכל הגוף אך לא עניין אותי כלום רציתי את זה כל כך רציתי את אמא ואבא שלי את האחים הקטנים שלי רציתי רק לדעת שהם בסדר, קמתי מחוברת למכונה, התחלתי להתסובב עם הראש לחפש את המשפחה אהובה שלי, דודתי יושבת לידי כולה אדומה התחלתי לפחד הלב התחיל לפעום בחוזקה צעקתי עליה איפה הם איפה אני למה הם לא כאן איתי איפה הם, הרופא בא ליטף לי את הראש ואני בעטתי בחוזק ורק רציתי אותם, אמא אמא, התחלתי לבכות.. התחלתי לרוץ ברחתי משם מהחדר דודתי ושני רופאים אחריי צועקים את שמי, ואז פשוט נפלתי נפלתי ולא הצלחתי לזוז.. הרופאים ודודתי הבוכה חיבקו את חזק חזק..
מאותו יום והלאה כל לילה אני מתעוררת מאותו סיוט, זיכרון שבא למוחי כל לילה, המשאית, אמא הצועקת, אחיי שפותחים את עייניהם בפעם האחרונה..
מחר.. מחר אני עוזבת את הארץ עם דודתי ללוס אנגלס החיים שלי מתחילים מחדש ממחר..
לפחות ככה דודתי אומרת לי