העולם ועדי-פרק 2

22/08/2013 533 צפיות אין תגובות

השעה 21:04. אני,שלי ואמא שלי חזרנו לחנות ושם חיכתה לנו המוכרת בחיוך רחב.
היא הושיטה לנו 2 חולצות של החנות והתחילה להסביר איפה נמצא הכל, מה עושים בשעת חירום, איך מפעילים את הקופה וכו.. בסוף היא אמרה לנו שיש עוד 4 מוכרות בחנות, והופתעתי שאחת מהמוכרות האלה היא חברה מאד טובה שלי מהכיתה, ועוד אחת שהיא חברה שלי ושל שלי מהחוג.
היא הביאה לשתינו מפתחות לחנות, ואמרה לנו לבוא מחר ב6 בבוקר ולהתחיל לעבוד. די הופתענו מהשעה, אבל הרוב ממש התרגשנו ושמחנו. הלכנו הביתה נרגשות וסיפרנו למיקה את הכל והיא גם התרגשה. ״יואו! כיף לכןן!! ואני אשב בבית משועממת -_-״ התאכזבה מיקה.
״לא נכון!״ פתחה אימי את הדלת וחייכה. כנראה היא הקשיבה להכל ._.
״אני רושמת אותך לקייטנה שכל כך רצית ללכת אליה, של אמא של נועם.״ אמרה אימי בחיוך ומיקה התחילה לצרוח ״אומאיגאד!!״ ו״וואו!!״ וכל מני כאלה.

הרגשתי שמישהו מזיז אותי, ובנוסף שמשהו מצלצל. פתאום נפל לי האסימון,יש עבודה!!! קפצתי מהמיטה ושלי עמדה והסתכלה עלי מופתעת מהקפיצה שלי. ״מה?״ שאלתי בחיוך מרושע.
״לא משנה, השעה 4:30 לפנות בוקר עכשיו, בואי נאכל.״ אמרה שלי. הלכנו למטבח והכנו לעצמנו סלט,שניצל, וצ׳יפס. אכלנו, ולרוב הפתעתינו ראינו את אמא שלנו מתעוררת בחמש בבוקר. כשהיא יצאה שאלנו ״למה התעוררת?״ והיא עשתה פרצוף מופתע ״בנות, לא רק לכן יש עבודה.״ אמרה.
וואו!! כל הקטע הזה של העבודה גרם לנו לשכוח שגם אמא שלנו עובדת בכלל, חחח ;)
חזרנו לחדר, לבשנו את החולצות עם סקיני כחול, התאפרנו,הסתרקנו ויצאנו.
חשבתי לעצמי:׳כבר הקטע הזה של העבודה עושה לי טוב. אין כמו להתעורר ב4:30 כל יום וללכת בחמש וחצי בבוקר ברחוב.׳ אני חיית לילה-בוקר :) הגענו לחנות ופתחנו אותה כדי להכנס, וסגרנו אחרינו. בפנים עמדה המוכרת של אתמול, היא אמרה שהיא משאירה אותנו כאן עם עומרי,(חברה שלנו מהחוג) ושובל, ילדה שאנחנו עוד לא מכירות. הנהנו ואז הרגשתי שמשהו מחבק אותי מאחורה. ממש נבהלתי, אבל הסתובבתי וראיתי את עומרי!! ומאחוריה עמדה כנראה, שובל.
״בנות, תכירו את שובל! אנחנו די ותיקות פה, ואנחנו נהיה כאן איתכן למקרה שיקרה משהו.״ היא אמרה והנהנו. ישבנו קצת ליד הקופה ודיברנו וצחקנו, ואז השעה היתה 7 בבוקר, ופתחנו. לרוב הפתעתינו, בשמונה כבר התחילו להגיע לקוחות. מחרנו הרבה דברים, וכל חצי שעה עשינו החלפות עם שובל ועומרי במשמרות.ואז באו הלקוחות הכי צפויים-מיקה, וההורים שלי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך