העתק הדבק

גוונים זעירים של ירוק ברקע,
הרבה סוגים של צורות עם טקסטורות שונות.
רק היד עם המכחול קובעת ומסדרת.
המוח והרצון שואף שיקבלו אותו,
שואף לחקות מציאות.
חיישנים עוברים בגוף,
מנסים ליצור משהו גדול יותר.
משהו שיתקבל אצל אחרים כמשהו יפה.
השאלה מזמן כבר לא מה אני אוהב.
הרצונות כבר לא של המוח,
היד כבר אינה שולטת בכלום.
המכחול נע ונע בעזרת החברה.
והצייר,
כוחו המופלא כבר אינו היצירה.
הרי הוא כגנב מהבריאה.
העתק הדבק מהמציאות,
כאילו הטבע בבעלותו.
ההרים והעמק ישנים הם בתוך מסגרת.
היצירתיות היא כבר אינה ייחודית,
היא פשוט העתקה והעברה בעזרת ידינו.
לאן הלכו כל הדברים החדשים?
האם כבר נגמר כל המקום?
האם כבר ניסו את כל השילובים שקיימים?