הרגשות האלה

טוב לפני שתקראו, אני רוצה להגיד שנראה לי שאמי פורשת מהאתר והפעם באמת, פעם אחרונה שהעליתי את הפרק של "הגלגל מסתובב" לא היו לו הרבה קוראים וזאת למרות שבהתחלה הרבה אהבו את הסיפור ואני רואה שאין לי קוראים, אז בשביל מה להתאמץ כל כך.
זה מה שכתבתי:
שוכבת במיטה, מתהפכת מצד לצד.
לא מצליחה להירדם.
שוב זה תקף אותי.
שוב הבכי המר הזה של הלילה.
רגשות אשם, תסכולים, זיכרונות וחרטות יוצאים החוצה.
מה יש בלילה הזה, מה יש בלילה הזה שככה הוא גורם לבכי וזכרונות?
שוב כאב חד מפלח את ראשי והרגשת בחילה עולה לי.
נמאס לי מהכאבים האלה, מהבכי הזה.
במקום להרגיש טוב עם עצמי, להתגאות ולהגיד ששום דבר לא שבר אותי ולא יישבור אותי.
לשמוח קצת שדברים מתחילים להסתדר, לשוב למקומם.
לא, אבל אני, אני חייבת להרגיש אחרת.
אני לא מצליחה להבין למה אני ככה.
מצד אחד הכל בסדר ודברים משתנים וכלום מרוצים ממני וטוב לי בדרך שבחרתי, אך מצד שני אני מרגישה לא טוב עם עצמי.
אני לא ממש מצליחה להסביר את וזה מה שאני מנסה לעשות עכשיו.
אני מרגישה כמו אבן בלב, משהו מכביד עלי ואני מכירה את ההרגשה הזאת טוב מאוד.
כולם מרוצים מהשינוי שאני עושה וכך גם אני, אך המון פעמים אני בעצם חושבת מה עשיתי בכלל?
לא שיניתי כל כך, נו אז אני לא יוצאת, מזה משנה, אני חושבת על הבית, שבעצם אני כמעט ולא עושה כלום בבית, אני הרי לא כל כך עוזרת בדברים שצריך.
המון פעמים אני מבשלת ולא מנקה או מבטיחה שאני ינקה ולא מקיימת בסוף.
זה לא רק זה, אני מרגישה לבד הרבה פעמים, נכון שאני לא.
נכון שהמשפחה שלי מקיפה אותי, שיש לי כמה חברות טובות אמיתיות ואפילו יש בנות שרוצות שאני יהיה איתן בהפסקה למשל, אבל אני מרגישה כאילו אני מתחתיהן, כאילו אני לא מספיק טובה בשבילהן, כאילו מי אני בכלל, הן כאלה בנות ואני, ואני כלום, חושבת אולי בטח הן ישמעו את השמועות עלי ויעזבו אותי, כמו שאחרים עשו.
גם כן משפחה עלק, מחפשים כל היום לריב ולעשות בלגן ואיך כל הזמן להזיק לאמא שלי וכל זה עובר דרכי, כאילו הם מחפשים לעשות לי טוב ולהיות איתי ואיכשהו תמיד מוצאים דרך להזיק ולהרוס, אבל מה אני יכולה לעשות, אני כן רוצה להיות איתם בקשר כי בכל זאת הם המשפחה שלי ולפחות איתם אני יוצאת קצת וגם סבא שלי, איך אני לא ידבר איתו, אבל זה כבר מזיק גם לי, גם לאמא שלי וגם לאחי.
אם אני ינתק קשר איתם וישאר רק בקשר עם סבא שלי, זה לא יהיה אפשרי כי אני לא יוכל ללכת לבקר אותו וגם הוא יעיר לי על זה.
גם השמועות מציקות לי, תזכיר למה שעשיתי וברגעים של חולשה אני חושבת אולי באמת אני כזאת.
לפעמים אני מרגישה כאילו כל היציאות וכל החופש הזה חסרים לי, שאני רוצה לחזור לזה, למרות שאני יודעת שזה לא טוב בשבילי.
אוח ואיך אפשר בלי גולת הכותרת, בלי הבן אדם שהוא חלק מהסיבה להכל?
אני פחות חושבת עליו, אבל עדיין מרגישה את הנוכחות שלו, את הנוכחות שלו בבית ספר, למרות שהוא עזב, את הרצון שוב לשבת ביחד במדרגות, את הרצון הזה לדבר איתו שוב, ברגעים של חולשה ללכת שוב אליו, כאילו הוא המקום הבטוח וזה לא נכון, הוא לא, הוא רק שחקן, מחפש דרמות.
אני חושבת מה לא בסדר בי, למה הרצון הזה לחזור להכל, למה אני חושבת לוותר?
רבאק, הכל מסביבי טוב, אפילו אבא חזר להיות איתי בקשר, למה לא להסתפק במה שיש, למה אני מרגישה את המועקה הזאת?
קשה לי, אני מנסה, משתדלת, אבל המון פעמים מרגישה כאילו אני נופלת ולא מצליחה לעמוד, כאילו אני לא חזקה מספיק.
לפחות הצלחתי להסביר חלק ממה שעובר עלי.
אוף, אני כבר לא יודעת מה קורה.
אני רוצה להמשיך בשינויים שלי, אני לא רוצה לוותר, אבל נו לא יודעת, זה קשה כבר לעמוד בזה.
אני מקווה לא להישבר, אני יחזיק את עצמי כמה שאני יכולה.
אני כבר רוצה לעבור את התקופה הזאת ולהרגיש יותר טוב, יותר חזקה, יותר שווה.
אניר רוצה לחזור להיות מי שהייתי לפני שנתיים.