השחרור מהכבלים

תרצה היתה נערה מופנמת, שאלה הרבה שאלות והתעניינה בלי סוף, אך לא מצאה תשובות, חיפשה דרך מיוחדת בחיים.
אחרי שהסתיים הקשר עם בחור שאהבה וקיוותה לבנות אתו משפחה, מצאה את עצמה בעיר בגדולה. הסתובבה עגומה וחסרת מעש.
"מה עלי לעשות?" "קודם כל עלי למצוא עבודה "
תרצה התקבלה לעבודה כפקידה והיו מרוצים ממנה, אבל היא לא היתה מרוצה.
"אני רוצה שיבינו אותי. לא רק למלא הוראות בלי סוף"
"אין דבר כזה " ענו לה "בתחילה ממלאים הוראות ולאחר מכן יש סיכוי שתתני הוראות.".
תרצה יצאה מהמשרד והנה ראתה בחור שהיה בעיניה הכי יפה בעולם, הוא קרן אור. תרצה הוקסמה ממנו, התפתחה ביניהם שיחה והיא אמרה :"הוא ממש מתאים לי, אתו אני מוכנה לחיות, לבצע את הוראותיו מבלי לערער אפילו, הוא ממש מקסים".
כך תרצה מצאה את עצמה עם הבחור ובלעדיו, שכן היה לו ממש הרמון נשים והוא השתלט עליהן באופן מוחלט.
"תתלבשי צנוע, שאף בחור לא יסתכל עליך".
"אל תלכי למשרד, זה בזבוז תלכי לעבוד במקום ובעבודה שרק אני מציע לך".
תרצה צייתה לו בכל. היא איבדה את חוש השיפוט מה טוב יותר ומה רע פחות"
לא הייתה לה בחירה. תרצה הבינה שנלכדה ברשתו של מנהיג ההרמון. היא הייתה כבר בהריון מתקדם, לאן תלך?? את הקשר עם הוריה ניתקה בהוראה שלו. כך נשארה וכבר היו לה כמה ילדים. היא הבינה שאם היא לא תימלט מהמקום העתיד שלה ובעקר של ילדיה לוטה בערפל.
מה הם יקבלו? ישרתו את האבא שלהם? יחיו בתנאים תת אנושיים. לא לכך ציפתה.
תרצה לא ויתרה, ניסתה בהחבא לצלצל למשטרה ולספר להם את הספור. בתחילה לא האמינו שישנם דברים כאלה בימינו, אך המציאות עולה על כל דמיון.
המשטרה גבתה עדויות שרובן היו דומות זו לזו.
מה שקרה גבל בפוליגמיה, גלוי עריות, ניצול מיני.
הנשים שהיו בהרמון היו ברובן בנות צעירות ומבולבלות שחיפשו את עצמן בעיר הגדולה . נעקרו מן המסגרות הקודמות שלהן ונפלו בפח. היו להן חיים נוראים והיו למשרתות ולשפחות מין. הבחור נאסר ומרצה את ענשו, כל עונש מועט מדי.
היה לנשים קשה להשתחרר מהתלות אך למדו לקבל את החופש ואת זכות הבחירה במעשים ובהחלטות.
תרצה אמרה: "בעבר לא יכולתי לבחור בין טוב ורע, בין מתוק למר, הכל נכפה עלי מגבוה, חבל על כל יום שהייתי במקום הזה וצר לי על הסבל שגרמתי להורי ולאחי".
תרצה לקחה את ילדיה אתה וניתקה קשר עם ההרמון. החלה בחיים חדשים, במתן הרצאות לנוער ובעיקר לנשים. איך לא להתפתות לכל מיני אמרות כנף ולחוות את המציאות ולחיות אותה לקוות לטוב יותר!