חבורת תס"י- החברות האמיתית- פרק 2

חופש הגדול שאחרי כיתה ג':
באותו יום הקרתי בין החברות השכנות שלי, תימנה ויסמין.
ירדתי במדרגות, עדיין בפיג'מה. למה צריך להתלבש בחופש?
"אמא" קרתי לאימי, שהכינה לה קפה, "אפשר להזמין את תימנה?"
"כן, ברור" היא ענתה לי, "את לא צריכה בכלל לשאול!"
עליתי שוב במדרגות וטילפנתי לתימנה. חיכיתי, אבל אף אחד לא ענה.
"השיחה מועברת ל…" ניתקתי בפרצוף לאישה עם הקול המנומנם והלכתי לחדרי להתלבש.
"אני הולכת להזמין את תימנה" הודעתי לאבי ורצתי להמשך הרחוב. איזה כיף שאחת החברות היותר טובות שלך גרה ממש לידך?
דפקתי על הדלת. אף אחד לא ענה. דפקתי שוב, הפעם חזק יותר. אחותה הגדולה של תמנה פתחה את הדלת. "שלום, תמנה נמצאת, בבקשה?" שאלתי במהירות בקול צפצפני.
"כן" אמרה אחותה בקול מנומנם. היה ברור שהיא לא מתה שדופקים בדלק בשעת בוקר מאוחרת בחופש הגדול. היא עזבה אותי לשניה ובדקה איפה תמנה.
פתעום תמנה הגיכה מהדלת: "היי," אמרה. היא לבשה פיג'מה והביטה בי בחולמנות.
"רוצה לבוא אלי?" שאלתי, "יש לי רעיון עדיר!"
"בסדר" אמרה, "חקי כאן ואלך להתלבש."
ברגע שתמנה גמרה, גררתי אותה לבייתי. שתינו התיישבנו בחדר שלי ושל אחי ודיברנו.
"אז ככה" אמרתי לה, "אמא שלי קנתה ממזמן איזה ספר מילדותה בשם "החמישיה הסודית". היא ניסתה להקריא לי ולאחי אותו, אבל די השתעממנו."
"ומה את רוצה להגיד לי בזה?" שאלה תמנה והביטה בי בציפייה.
"חכי רגע," נזפתי בא, "עוד לא גמרתי! בקיצור אמא שלי (בתור ילדה) הושפע מאד מהספרים האלה. אז היא וחבריה הקימו מועדון משלהם, עם שפה סדית והכל! אז מה שאני אומרת: בואי גם אנחנו נכים מועדון. איזה חבורה סודית. לא צריך שפה, אבל אפשר לעשות פעילויות ודברים כאלה, יהיה מגניב!"
"עדיר!" אמרה תמנה, "אבל, סמדר."
"מה?" שאלתי. מה כבר יכול להיות לא בסדר? הכל מושלם!
"סמדר!" היא החזירה אותי למציאות, "אנחנו רק שתיים!"
"אה, נכון" נאנחתי, "איך לא חשבתי על זה?!"
"מה זאת אומרת? נוכל לצרף עוד ילדות!"
"אבל לא יותר מדי" הערתי, "אנחנו לא רוצות מועדון ציבורי. שלא יתחילו בעיות עם מי מחליטה מה!"
"אז נצרף מישהי אחרת. עד אז, בואי נשחק בבובות שלך!"
שתינו פרשנו והתחלנו מלבישות בובבות ומשחקות בהן אילו הן מתחתנות עם מישהו שמגלים שהוא נסיך, או שהן מפוצצות בכסף וקונות דברים ויש להן אמא פריקית שאומרת על דברים שהם זולים מדי!
"סמדר, יפה שלי" אמא פתחה מאט את הדלת ומיהרתי להפסיק לשחק. זה הביך אותי שהיא מסתכלת עלי בזמן משחק. "יש לך טלפון."
"חכי רגע, תמנה" התנצלתי, "יש לי טלפון, מיד אחזור!"
רצתי לשפרפרת. אין לי הרבה טלפונים ואני נורא אוהבת כשיש. אני סתם אוהבת לענות לאנשים, גם אם הם מחפשים בכלל את ההורים שלי ואני סתם עונה.
"שלום?" דיברתי לשפרפרת, "מי זה?"
"הלו, סמדר? זאת יסמין!"
"היי, מה קורה? רצית משהו?" שאלתי.
"רוצה להיפגש איתי?" שאלה אותי.
"מצטערת יש אצלי חברה" נאנחתי, "חבל שאת מתקשרת כשאני לא יכולה."
"אולי אני יבוא גם?" שאלה יסמין בתקווה.
"אולי," אמרתי "אני אשעל את ההורים ואת החברה שלי עם זה בסדר. חכי על הקו."
רצתי לתמנה ושאלתי אותה אם יפריעה לה שיסמין, חברה אחרת שלי, תבוא גם כן.
"היא גם אוהבת לשחק בבובות" גיליתי לה, "אולי נוחל לתת לה חלק."
תמנה דווקה קיבלה את הרעיון בטוב, שלא כמו עם הרבה ילדות אחרות, כי לפעמים שלושה מביא מריבה.
ניגשתי להורי וגם הם אישרו. חזרתי אל יסמין: "את מוזמנת לבוא. אנחנו משחקות בבובות, רוצה להביא את שלך?"
וכך, בפעם הראשונה, נפגשנו כולנו: חבורת תס"י.