חבורת תס"י- המועדון – פרק 3

החופש הגדול בין כיתה ג' ל-ד' (עדיין):
מאז אותו יום בו נפגשנו שלושתנו: יסמין, תמנה ואני, נהינו חברות טובות ונפגשנו כמעט כל יום, כי לא היה לנו משהו אחר לעשות.
היום היה יום ראשון. קמתי מהמיטה במצב רוח מרומם ורק חיכיתי להשתולל עם החבר'ה.
רצתי למטה במדרגות במהירות מסוכנת. (כך אהבתי לעשות, מין מנהג מוזר של לרוץ ממש מהר במדרגות. בכל פעם שהיה טלפון בזמן שאכלנו, כל המשפחה, והאל-חותי לא היה למטה, הייתי רצה במעלה המדרגות כמו מטורפת. אולי באמת הייתי…)
הבטתי בשעון שבמיקרוגל, רק עשרה לתשעה. אוף. אסור לי להתקשר בחופש עד תשעה וחצי בארך. כל כך רציתי לשחק עם יסמין או תמנה. אולי שתיהן.
ציירתי לי ציור והתרוצצתי בבית מתוך שעמום. כבר אמדתי להתפוצץ מציפייה כשהבטתי בשעון בפעם העשרים ושלוש. השעה הייתה תשעה ותשע-עשרה. רק עוד אחת עשרה דקות, חשבתי, אעגל לתשע ועשרים. זה יוצא עוד עשר דקות! אני לא יכולה לחכות, וחוץ מזה, למי אכפת עשר דקות פחוט עשר דקות יותר? עוד חמש דקות ישארו רק עוד חמש דקות נוספות עד שמנומס להתקשר. אפשר לחשוב על זה ככה: זה לא עשר דקות! זה רק פעמיים חמש, ומה זה חמש דקות? כלום זמן!
חייגתי ליסמין והיא אמרה שמיד תגיעה.
התרוצצתי בבית בשמחה וחיכיתי בקוצר רוח להראות את הבראץ החדשה שלי.
"יסמין" אמרתי לה אחרי ששיחקנו בבובות איזה שעה, "את יודעת שהיה לי ולתמנה רעיון נחמד להקים מועדון פרטי?"
"וואו, זה נשמע כיף!" אמרה, "אולי נעשה שתינו? אני יוכל להזמין חברות שלי?"
"לא!" צעקתי, "זאת אומרת, אסור להזמין חברות שאני לא מקירה וחוץ מזה זה מועדון קטן. של שלושה, ארבעה גג. וגם אני ותמנה תכננו את זה. אולי אני אשעל אותה והוא יהיה מועדון של שלושתינו?"
"כן, בואי נתקשר עליה עכשיו!" שמחה יסמין.
חייגתי לתמנה. אחותה הגדולה ענתה לי.
"שלום, מדברת סמדר, אפשר את תמנה בבקשה?" שאלתי במהירות בקול צפצפני.
"כן, רק רגע" אמרה ואז שמעתי אותה צועקת: "תמנה התאוררה כבר? אה, רק עכשיו? טוב, יש לה טלפון."
תוך דקה תמנה הייתה בקו. "הלו? סמדר?"
"ויסמין" התפרצה יסמין, וחייכה מאוזן לאוזן, "אני בבית של סמדר וחשבנו שאולי נקים שלושתינו מועדון, את באה?"
"אהה" אמרה תמנה ופיהקה, "טוב, אני מתלבשת ובאה. צריך להחליט ביחד על שם."
חיקינו לתמנה ליד החלון איזה עשר דקות. הוצאתי משקפת שמתעימה לילדים מטיול אוהלים בארה"ב וחיקיתי לראות את תמנה ברחוב, למרות שהפיסת רחוב שלא הייתה מוסתרת מאחורי בתים אחרים הייתה כל כך קטנה, שזה די היה מיותר. יסמין ואני התחלקנו בו והרגשנו כמו איזה סוכנות חשאיות.
כשתמנה הגיעה התיישבנו כולנו בחדרי.
"אז" פתחתי, "אנחנו צריכות שם. שיהיה מסתורי."
"ומגניב" הוסיפה תמנה.
"ויפה" הוסיפה יסמין, "אבל מה?"
"אולי S.T.J? אתן יודעות, כמו סמדר, תמנה ויסמין?" הצאתי.
"ובעברית תס"י" אמרה תמנה, "אני בעד!"
"נשמע מגניב, יפה ומסתורי!" שמחה יסמין.
"אז סיכמנו" אמרתי וחייכתי חיוך רחב, "תס"י יוצא לדרך!"