חדווה ויואל

הם יושבים אחד מול השניה בשולחן בבית הקפה השכונתי.
היא שחרחורת קטנה עם תסרוקת קוצים חיננית.
הוא עם משקפי שמש כחולות. טוב ברור שהוא רוצה להסתתר.
אני מכירה אותם .
שנים שנים הם חברים. גם אשתו כוכבה חברה שלה טובה . היו יחד בצבא .
בעלה של חדווה נפגש איתו מדי פעם והם מדברים כמובן על קבוצות כדורגל.
כשהיה המונדיאל יואל ישב אצלם בסלון וקפץ כמו ילד כשהקבוצה שלו עלתה לגמר.
אבל בכל זאת ולמרות זאת , די השתוממתי כשראיתי אותם. ככה בלי שום אמצעי הסתרה. (חוץ מהמשקפיים הכחולות של יואל ). ואפילו לא באולם הקולנוע החשוך , או סתם במסעדה מעושנת ואפלולית.
ככה , לאור היום,באמצע היום , ואני כלכך מיושנת, ועדיין נאחזת בחוקי הנישואין העתיקים,שכנראה פסו מן העולם, ואני אפילו לא שמתי לב.
הרי חדווה עבדה פעם עם יואל , אני מזכירה לעצמי.בעצם , יואל היה פעם הבוס שלה. בעבודה הקודמת. אחר כך היא עברה למחלקה אחרת.החברות נשארה .הם המשיכו להפגש. היו יושבים ואוכלים צהריים בחדר האוכל הכללי. אף אחד לא חשב שזה מוזר,או שזה לא מקובל.הייתי רואה אותה ,בקושי אוכלת ,אבל מספרת לו סיפורי אלף לילה ולילה. והוא אוכל ברעבתנות ומקשיב. מדי פעם מהנהן.
אבל היום , כששניהם פרשו כבר מהעבודה , לפתע פתאם אני פוגשת אותם וזה מאד צורם לי.
אבל מה אני? ממשמרות הצניעות ?
אז סיפרתי להם שהייתי קודם בעבודה .
חשבתי לאכול עם החברים.
אבל התכנית השתנתה.באתי לבית הקפה הזה .אולי לתפוס אותם על חם…
אז הגעתי למסקנה שיום ראשון הוא יום הבגידות .
כי בשבת יעני הזוגות הנשואים…מארחים את הילדים, הנכדים מחשחקים אותה משפחה מלוכדת.וביום ראשון נופלות המחיצות. פתאם יש זמן ואפ]שר
לשבת עם החבר/הידיד/היזיז.
ועדיין אפשר לחזור הביתה עם סומק קל ולהמשיך את חיי הנשואין העבשים
כאילו הוצאת את מערכת הנישואין לאוורור.
אז המשכתי לאכול את הארוחה שהזמנתי, הם המשיכו בשלהם .
אחכ הלכתי לשלם. הצצתי עליהם. למרות שכבר נתן את כרטיס האשראי שלוד, המשיכו לשבת …