חטופה ~ פרק ראשון (הסיפור של שירה)

"אני שולח אותך לחטוף את הבת של ראש הממשלה וזה מה שאני מקבל?!" פיני היה המום,
מולו ישבה קשורה לכיסא נערה מתבגרת שחורת שיער שעיניה היו מכוסות.
כתפיה רעדו ודמעות זלגו על לחייה.
"אני לא מבין מה לא היה ברור," פיני נאנח.
היא לא הייתה סתם נערה מתבגרת,
היא הייתה נערה מתבגרת עם קוצר נשימה ונטיות אובדניות.
הוא הכיר אותה,
היא הייתה הבת של מישפחת רוזן,
הוא היה בברית שלה,
זה היה לפני שנים.
זיכרון חמוץ עלה בחזהו שגרם לו להסתחרר,
הוא נזכר באישתו המנוחה שגררה אותו לשם, לברית של הילדה הזאת,
איך קראו לה? ניסה להיזכר,
נירה, מירה…,
ואז הוא ניזכר. שירה.
שירה רוזן.
משפחת רוזן היו החברים הקרובים ביותר לראש הממשלה.
פיני נאנח בשנית.
הבחור שעמד מולו מבוייש היה ללא ספק אידיוט גמור.
"לך," ציווה .
"אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלך עד מחר בבוקר, ברור?" צעק בקולו הסמכותי,
תוך שניות הבחור נעלם מפניו ובחדר נישארו רק הוא ושירה.
שירה רוזן,
נערה מתבגרת בגיל העשרה עם קוצר נשימה ונטיות אובדניות,
היום הזה לא היה יכול להיות טוב יותר.
"מה אתה רוצה ממני?" שמע קול חנוק מדמעות מאחוריו.
הוא חייך לעצמו,
היא הייתה החברה הכי טובה של הבת של ראש הממשלה,
מאיה כהן.
"ממך?" ספק שאל אותה וספק את עצמו,
"ממך אני לא רוצה דבר,"
"מהחברה שלך כן…" לחש בקול ערמומי.
הוא ידע שהיא שמעה.
"מה אתה רוצה ממאיה?" כל הגוף שלה רעד,
הוא התהלך לעברה,
"אני צריך להגיע לאבא שלה," הסביר.
הוא העביר את ידו על גבה,
הוא הרגיש את הצמרמורת שעברה בה,
"אל תיגע בי" צעקה וניסתה להישתחרר מהחבלים שקשרו את ידיה,
"אם את כבר כאן למה שלא נהנה ביחד?" חייך
"שלא תעז!" צרחה שוב,
הוא גיחך לעצמו,
"ניתראה מחר," התרחק ממנה. "שירה."