חטופה ~ פרק שני (הסיפור של שירה)

שירה שמעה חריקה,
היא פתחה את עיניה לכדי חריץ וראתה דמות מעורפלת מתקדמת לעברה.
היא נשמה עמוק וניסתה לעמיד פני ישנה,
היה לה קר והיה לה קשה להפסיק לרעוד.
"בוקר טוב" היא שמעה לחישה,
אבל הכל לא היה עמוק ולא היה בו שום סימן של קול של גבר,
היא פתחה את עיניה וגילתה בחורה צעירה, בערך בת 20,
"מ..מי את?" גימגמה,
"קוראים לי קרן," חייכה בסבלנות. "ואני הולכת להנעים את הזמן שלך פה…".
קרן התירה את החבלים מידי ועזרה לי להתרומם,
אחרי יומיים של ישיבה על כיסא זו לא הייתה משימה פשוטה לחזור לאיזון.
קרן פשטה את הברדס מעליה ונתנה לי אותו,
שלחתי יד רועדת והתעטפתי במהרה בברדס.
היא אחזה בידי בעדינות וניסתה להפשיר את כפות ידי.
היא הניחה את ידה על גבי ושיפשפה אותו בקצב אחיד.
התחלנו להתקדם לכיוון דלת המחסן,
בקושי יכולתי לראות מבעד לחושך האפלולי שאפף אותנו,
לבסוף יצאנו מהדלת אל מדבר שטוף שמש,
"א..איפה אני?" קולי נשבר,
בהחלט לא ברמת אביב. חשבתי לעצמי.
קרן לחצה את ידי,
"אנחנו לא בישראל…" לחשה לי.
הרגשתי איך ליבי נסדק ונשבר,
כמו כוס זכוכית שמתנפצת על הקרקע ומשאירה חתיכות חדות שממשיכות להישבר ולהיסדק עד זוב דם.
הסתחררתי לפתע,
למרות השמש היה לי קר,
והייתי מיובשת.
קרן המשיכה להוביל אותי לביקתת עץ שעמדה באמצע המידבר,
ניכנסנו לביקתה,
היא הייתה מרוהטת ומעוצבת בפשטות.
"מעכשיו אני אדאג לך," חייכה אליי "אני ועופר".
"מי זה עופר?" מחשבותי היו עדיין מעורפלות.
"את עוד תגלי…" חייכה שוב "אבל עכשיו," ציוותה "לכי להתקלח.".

***

"אתה חטפת מה?!" עופר היה המום,
"אבא," עופר עדיין התקשה להאמין, " אתה חטפת את החברה הכי טובה של הבת של ראש הממשלה?!"