חידושים 1

29/03/2012 525 צפיות 2 תגובות

תמיד חשבתי שכשיש שינויים ישר שמים לב לזה. גיליתי שכשיש אצלי שינוי אני האחרונה ששמה לב לזה.
כל הסביבה עומדת על הראש, מפצירה ,נוזפת, מתקנת, מתחננת ומאיימת.
אז איך אני היחידה שלא שמה לב?
מה השתנה בכלל?
איך אדם שהדבר הכי חשוב לו בחיים זה להצליח והמקור ,האנרגיה, לכל פעולה זה הרצון להתקדם, להצליח להשיג כמה שיותר, פתאום לא שם לב?
ניתן לראות לאורך השנים שאנשים שהצליחו להגשים את עצם היו בעלי מטרות ושאיפות כבר מגיל מאד צעיר.
ניראה שהנוסחה פשוטה:
אני פוגש X- > אני מתרשם/ת לטובה <- אני רוצה להיות/לעשות X- > אני לומד/ת <- מיישם/ת.
זה המצב המושלם.
לא תמיד לאנשים יש אפשרות לפגוש את ה-X הנכסף שלהם וההתרשמות לרוב היא בינונית ולומדים משהו כי זה מה שיש, שלב היישום הוא הבעייתי.
אם המסכה שלך חזקה מספיק אפשר לשרוד את שלב היישום ולהמשיך ולעשות בלי שיתעוררו שאלות לא רצויות, כמו
האם אני אוהב/ת את זה? לאן זה מוביל? יש לזה סוף? מה המטרה? האם טוב לי? האם אני מאושר?
לפי תאוריית הצרכים של מאסלו לרצונות של האדם יש שלבים. אדם רעב ללחם לא יחשוב איך להגשים את עצמו הוא יחשוב מה יביא לו כסף לקנות לחם.
כך נוצרה פירמידה די בסיסית: צרכים פיזיולוגים בסיסיים <- בטחון בקיום הפיזי<-שייכות זהות ואהבה<-כבוד והערכה<-מימוש עצמי.
רק כשמתקדמים לאורך הפירמידה ומספקים צורך אחד ניתן לרצות את הצורך הבא אחריו.
כך נוצר מצב שיש ילדים שבאים מבית עני ורוצים לרקוד או לנגן על כלי מסוים ולהורים שלהם אין אפשרות לרשום אותם לחוג ריקוד או לקנות להם את הכלי, נשארים ללא יכולת לפתח את עצמם בתחום הזה. גם אם יש ילד מאד נחוש בדעתו שלומד לבד את מה שניתן, עדיין ילד אחר בעל רמת כישרון זהה אבל עם הורים ששלחו אותו לחוגים יתפתח יותר ממנו. כלומר גם אם לילד התמזל המזל והוא פגש נגן חצוצרה, לצורך הדוגמה, שעשה עליו רושם חזק והילד החליט ללמוד חצוצרה אך הסביבה לא מאפשרת הילד יצטרך להתפשר וללמוד משהו אחר, משהו מכניס מבחינה כספית, משהו שיאפשר לו להתפרנס ולפרנס את הוריו. כשיגדל ויתחיל לעבוד וירצה להתפתח בתחום זה כבר יהיה די מאוחר ,הוא יוכל לנגן בתור תחביב אבל לפי ניסיוני האישי אם אתה רוצה להיות נגן מקצועי ויש לך את היכולת זה מאד מתסכל לעשות מזה תחביב. הנגן זקוק לבמה זקוק למחיאות כפיים וזקוק לאישור שהוא מספיק טוב כדי שישלמו לו על זה. הילד כבר איש ואכן הוא למד משהו "מכניס" מבחנה כספית ועכשיו צריך ליישם , לעבוד.
במצב נורמאלי הוא יעבוד ויביא כסף אבל לפעמים הצורך בבמה הוא כל כך קיומי , כל כך נחוץ שמשהו בפנים נשבר. אחרי שנה או שנתיים העבודה נעשת בלתי נסבלת, התפקוד היומיומי נעשה קשה כד כדי אכזריות. מתחילים הטעויות , טעויות בעבודה, בהתחלה הן קטנות וגם הנזיפות קטנות ,אתה מקשיב ומבטיח לעצמך להשתפר. השתפרתי עוברת עוד חצי שנה שוב יש טעויות גדולות יותר וכך גם הנזיפות גדולות יותר ומשפילות יותר, הביטחון יורד, אתה מקשיב אבל כבר לא בטוח שתצליח להשתפר לרמה המבוקשת. חוסר הביטחון מוביל לטעויות יותר קשות וטעויות יותר קשות מובילות לנזיפות יותר קשות. אתה עובר עבודה לפני שיפטרו . יש קצת חוסר בטחון ,מדחיקים אותו, הולכים לראיון עבודה ולעוד אחד ולעוד אחד…. התקבלתי. אנשים חדשים ,נחמדים, התחלתי דף חדש, קצת חוסר בטחון ,מדחיקים, כאן אהיה בסדר. עבודה חדשה צריך ללמוד דברים "תשאלי אל תתביישי " "זה חשוב לשאול" .חשוב לשאול אני שואלת לא רוצה טעויות. עובר זמן אני עדיין שואלת זה כבר ניראה מוזר ,כבר ניראה כמו חוסר ביטחון, הססנות. שיחה ראשונה אם הבוס "אני מרגיש שיש לך חוסר ביטחון, את שואלת דברים שאת כבר אמורה לדעת " אני מנסה לשאול פחות אבל כבר לא סומכת על עצמי כל כך אם אני מתלבטת אני כבר לא תמיד עושה את מה שמרגיש לי נכון ולרוב זה טעות. למה? למה לא עשיתי את מה שהרגיש לי נכון? חוסר בטחון? פחד? בכוונה להיכשל?
אז איך לא שמתי לב שהכל השתנה, תמיד רציתי להצליח, להיות ראשונה ,ללמוד ,לעבוד ולהתקדם, זה מה שלימדו אותי, איך לא שמתי לב שעכשיו כבר לא אכפת לי, עכשיו כבר אין לי כוח. חייב להיות שינוי, חידוש…


תגובות (2)

ואוו ממש אהבתי תודה וברוכה הבאה לאתר תמשיכי לכתוב ממני בקי ♥♥♥

29/03/2012 13:34

תודה, זה הראשון שלי אז המון תודה.

02/04/2012 01:14
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך