חיוך זה כל מה שיש לי

מועקה אוחזת בי, לוטפת את ביטני, מאיימת למשוך את כל גופי לאותו חור שחור. הכאב מסחרר, מקרין למקומות בגוף. בדיקה סוקרת אני שלמה, שוב. כלפי חוץ אני שלמה, שוב. אבל מי אני? מה אני? ואיפה החיים שלי? איפה הדרך שבה אני מאמינה לאן היא נעלמה? יש לי כל כך הרבה שאלות.. כל כך הרבה געגועים. כל כך הרבה כאבים. למה אני לא יכולה לקבל אהבה שלמה? למה הכל אצלי חייב להשתבש? לצאת רע… אני הולכת, רצה, רצה בכל כוחי. עד שראותי לא נושמת, וליבי ממהר לדפוק, עד שדמעות כאב זולגות. אבל יש אנשים שהחיי שלי בשבילם מושלמים. יש אנשים שחותכים, אנשים שחולים, אנשים שיותר כואבים. כי אני באמת שמחה, מרעיפה אל כולם אהבה. כי אם החיים שלי לא טובים, אז של אחרים יהיו מושלמים. אני יתן להם כל מה שלי לא היה. אני יתן להם אהבה! אני יתן להם שמחה!! אני יאמין בכולם! ינגב דמעות שחמקו מהמחסומים. אנשים לא ידעו מה זה רע, אנשים יראו עולם טוב. כי אני רוצה שככה העולם יהיה!! ואני יהיה שונה, ולא יהיה לי אכפת מה תכתיב החברה. אני יהיה אני, אני ישתדל להיות שמחה, ואם לא בשביל עצמי אז בשביל אחרים. אני לא ישנה את עצמי. אני ישדרג את עצמי. יתן לאחרים את עצמי. אני יודעת שיום אחד זה יגמר עם אבא ואמא, ואני לא יודעת מה יהיה אז. אני לא רואה את העתיד, אבל אני ינסה להייות שמחה, אם לא בשבילי, אז בשבילכם.