חייה של לין

07/04/2013 486 צפיות תגובה אחת

"היי מייק קוראים לי לין!!" צעקתי לו תוך כדי ריצה!… הצלחנו להשיג את האוטובוס… עלינו עליו ולא האמנו את מי ראינו… לא רק לא את…

————————————————————————
לא רק לא את אורן… מאז שהתחלנו להתרחק כל פעם שהוא פוגש אותי או שהוא לא מתייחס עליי.. או שהוא צוחק עליי ביחד עם החברים שלו…אני לא יודעת מה קרה לו… ביסודי היינו החברים הכי טובים… נראה לי שהוא התחיל להשתנות כשעלינו לחטיבה… בתחילת כיתה ז' עוד היינו חברים אבל לאט לאט החלתי לכעוס עליו יותר… והוא לא התייחס עליי.. הוא התייחס רק לאגו שלו! ורק למה שטוב לו!! אני שונאת כאלה אנשים.. שכל מה שמעניין אותם זה איך בסוף להם יצא טוב… או שהם יצאו צדיקים וטובים..
" היי ילדה תשלמי כסף או שתרדי" שמעתי את הנהג צועק לי… הפסקתי לבהות באורן ויצאתי מהמחשבות… שילמתי לנהג והתיישבתי כמה שיותר רחוק מאורן.. הוא ישב בספסל הכי אחרון באמצע… ראיתי שהוא מסתכל עליי.. הסתכלתי עליו במבט מאוכזב והתיישבתי במקום… הבנתי רק מהבט הזה.. רק ממבט אחד… שהוא מתגעגע… זה מה שהיה כלכך מיוחד בחברות שלנו… הבנו אחד את השנייה רק במבט אחד! בלי מילים! לא היינו צריכים להגיד! רק להביט!… חבל שהוא השתנה… פעם הוא היה מיוחד… מיוחד אמיתי… אבל מה אני יכולה לעשות.. אנשים משתנים… והוא ? הוא השתנה! ולא לטובה… 'דינג' שמעתי צלצול של הודעה מהפאלפון… ראיתי שהיא מאורן… "למה את כועסת עליי כל כך ? אני באמת מתגעגע! אנחנו כבר לא מדברים כמה חודשים! אני באמת לא יודע מה עשיתי… אבל אני מבקש שתיסלחי לי על זה… " לרגע חזר האורן הישן.. ההוא שדואג לי לכל דבר… ותמיד מגן עליי.. וחבר טוב… אבל אז שוב חזרו אליי כל הזכרונות הרעים… איך שהוא השתנה… וברקע אני שומעת את כל החברים שלו צוחקים… אבל את הצחוק המתגלגל הזה שלו אני לא שומעת.. באתי להסתובב להסתכל אחורה לבדוק מה קרה לו… ואז ראיתי אותו לידי.. "את מאוכזבת… אני רואה בעיניים שלך.." אמר… שתקתי… הוא הבין אותי… לא הייתי צריכה להגיד מילה כדי שיבין שאני מאוכזבת… "בואי" אמר ולקח אותי לספסל אחר… "מה עשיתי? למה ניתקת איתי קשר?" שאל אותי… היה לי כל כך הרבה מה להגיד… לא ידעתי איזה מילה להוציא קודם.. "השתנת.." אמרתי והדמעות כמעט וחנקו אותי… "השתנת… פעם היית החבר הטוב ההוא שמגן עליי בכל מצב.. שעם מישהו אומר עליי משהוא רע אתה ישר עומד לצידי… ישר שומר עליי… אבל עכשיו… מרגיש לי כאילו אתה יותר מהילדים האלה שצוחקים עליי… אתה כבר לא מדבר איתי… לא מתייחס עליי… וגם עם אתה מתייחס אז אתה צוחק עליי עם החברים שלך..!! כל מה שמעניין אותך זה האגו שלך.. לא מעניין אותך מה עובר עליי…בשנה שעברה היית אמור לאזכרה של אמא…" דמעה אחת הצליה לפרוץ את המחסום… ישר ניגבתי אותה… ובלעתי שוב את כל הדמעות שרצו לפרוץ גם הן… "אביעד בא… ורון בא… ועדן באה… ואפרת באה… וכבר היינו אמורים לעלות לקברץץ ואמרתי עוד שנייה… נחכה לו רק עוד שנייה… חיכינו שנייה… חיכינו דקה… חיכינו שעה… ולא באת.. עלינו לקבר… והייתי מאוכזבת ממך.. ביום שאני הכי צריכה אותך! יותר מכל דבר… אתה מבריז… ואחרי שידעתי למה לא באת… נוספו לי גם תחושות כעס… הלכת לסרט עם רוני ואמיר!… שני הילדים הכי מקובלים בשכבה… ויתרת עליי באותו יום… ומבכינתי ויתרת עליי לכל החיים!.. ואני ויתרתי עלייך! אתה דואג רק לאגו שלך… וזה חבל… ככה אתה תאבד את כל החברים שבאמת אוהבים אותך… ובאמת דואגים לך…. אני מבטיחה לך… " סיימתי להגיד לו וחזרתי לספסל ליד אפרת ועדן… הגענו לתחנה של הקניון ירדנו… קנינו מלאא דברים… זה טיפה השכיח ממני את אורן… כשחזרנו נכנסתי הבייתה ואבא ניגש אליי… ראיתי במבט שלו שהוא מאוכזב ממני… נהייתי עצובה… עליתי לחדר שלי… הבטתי בשעון של אמא… ושוב חזרו עליי הזכרונות האלה… והדמעת זיכרון שוב ירדה… וביחד עם כל הזכרונות נירדמתי לתוך ידיעה… שאבא מאוכזב ממני… ויותר מזה שמחר אני יקום לתוך יום עצוב… אולי היום העצוב ביותר בחיי שחל כל שנה מזה שלוש שנים… יום האזכרה של אמא…


תגובות (1)

מרגש הזלתי דמעה

07/04/2013 13:48
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך