חצי ירח (פרק 1 )

פרק 1 – טעות במספר

דניאל היה מקובל. לא הייתה עוד הגדרה אחרת בשבילו, פשוט מקובל. מסתובב במסדרון עם מבט שחצני בעיניים ובוחן את הבנות כאילו הן היו שיעורי בית בחשבון.
היחידה שיכלה ליפול בקסם שלו הייתה רומי, כל הבנות קראו לה "המדפדפת" כי כל חודש היא אהבה מישהו חדש. אבל עם דניאל זה היה רציני, כל פעם שהוא עבר על פניה ועל פני החברות המצחקקות שלה וזרק לכיוונן "מה קורה בובה?" עבר איזה לחש מטורף בחבורה , בניסיון לנחש למי הוא התכוון.
זה היה כמו משחק מתוכנן כזה, כולן ידעו שהוא לא היה מוכן אפילו לירוק בכיוון של אחת מהן, טוב, חוץ מרומי. ולמה רומי? כי רומי הייתה קלה להשגה, כל תשומת לב קטנה שיכלה להשיג אימצה רומי לליבה והשאירה אותה שם עד שמצאה תשומת לב חדשה להתעסק בה.
והפעם זה היה דניאל.
דניאל המושלם, דניאל החתיך, דניאל הגאון, זה היה הוא.
חברותיה של רומי נהנו לזרוק לה מדי פעם איזה זלזול כמו " נו הוא כזה קמצן" או "אימא שלי סיפרה לי שאימא שלו לא מדברת עם אף אחד בשיכון" אבל זה לא עניין אותה. בשבילה הוא היה רק מעטפת ריקה בלי הבטחות. המחמאות שהוא זרק לה סיפקו אותה לשבוע שלם אם לא יותר. כל יום ולילה היא התפללה שהוא כבר יציע לה לצאת. חיי החברה בשכבת י"ב בתיכון "צאלון" ברמת גן היו לא קלים.
"אין דייט – אתם לא מקובלים" היה מין מוטו לא כתוב כזה בשכבה הזאת.
רומי יצאה כבר לדייטים עם כל מיני חלאות מהשכבה, כי היא ידעה שבלי זה אין לה כלום. היא לא חשבה שזה יהפוך לכזה סיפור, היא לא ידעה מה אומרים עליה מאחורי הגב. עד השיחה הזאת. השיחה הזאת שהעירה אותה מהחלום הבועתי הזה שהיא חיה בו. ההורים של רומי התווכחו כהרגלם במטבח ורומי השתרעה לה מול הטלוויזיה בחדר מנסה להתעלם, ואז צלצל הנייד שלה. רומי ראתה שזאת מיכל ושמחה מאוד להתנתק מסביבת החיים בבית לכמה דקות לטובת איזה ריכול נחמד עם חברה טובה. היא לחצה "קבל" ולפני שהספיקה להוציא צליל מיכל כבר התחילה ברצף ענק של מילים מהירות: " יואו נטע את לא מבינה מה ה"מדפדפת" עשתה עכשיו. סיפרו לי שהיום היא שלחה לדניאל סמס שכאילו היה מכוון לאמא שלה והיה כתוב בו את המידת חולצה שלה כדי שהוא יוכל להבין כמה רזה היא , אויש היא כל כך פתאית אני אומרת לך נטי את לא מבינה פשוט .. נטי ? נטי ? " רומי כחכחה בגרון ופלטה לשפורפרת בקול הכי עמוק שיכלה " שלום מיכל " מיכל הבינה , היא ניתקה והשאירה את רומי המבולבלת להתמודד עם מה שהבינה..