תגיבו בבקשה

טל-פרק 1

14/01/2013 759 צפיות אין תגובות
תגיבו בבקשה

פרק 1

זה היה יום חם השמש, שרפה בעיניי,'את שומעת אותי?את איי פעם מקשיבה לי בכלל? טל?!' שמעתי את חברתי נטע אומרת.
פתאום התעוררתי מהחלום,'כן' לחשתי,'כן אני שומעת אותך' אמרתי פתאום בצעקה חדה.
'סוף-סוף,מאז המקראה את מעופפת לגמרי,זה קורא טל לפעמיים זה קורה'.

טוב אני חושבת שעד כאן עוררתי מספיק סקרנות,אז אני אתחיל לספר על עצמי בקצרה.
כמו שכבר הבנתם קוראים לי טל,יותר נכון טל מאליק.
אני בת 14,ובטח שיש לי את החברות שלי,נעמה,מאי,שרון וחברתי הכי טובה נטע.
אבל איך לא לספר על המשפחה המדהימה שלי? או קי יש לי משפחה קטנה וצנועה,אימא,אבא,אחות ובטח החמוס שלי.
אין לי חיים מעניינים,אני גרה בבניין בעל 3 חדרים ומרפסת דיי גדולה,שם אני וחברותיו מספרות מה קרה.
בעצם למה אני כותבת?הנאה?כישרון?
לדעתי אין לי כישרון כול כך גדול והנאה יש לי.
אני עברתי הרבה,אחותי שכול חייה חלמה ועד עכשיו חולמת להיות זמרת,הולכת לשיעוריי פיתוח קול,נגינה על:פסנתר,גיטרה,תופים,אורגנית,סקסופון וחליל צד.
אימא שלי גם אישה מיוחדת היא הולידה את אחותי בגיל 16 וחצי.
אותי ב18,בהיתחשב בגיל הצעיר היא עובדת 3 פעמיים בשבוע בשעות הלימודיים כשפית ועוזרים לה עם הכסף מהעירייה.
אבא הכחיש לצבא שיש לו ילדים אז יוכל ללכת לעבודה מכובדת יותר,לאבי ואמי יש סיפור מדהים שלא זרק אותה בהתחשב לעובדה שהולידה בגיל צעיר ילדה אחת ואז עוד אחת.
הוריי של אמי לא תמכו בה בהחלטה להוליד בגיל צעיר,עד לפני 4 שנים היו עדיין בסכסוך איתה עד שהתנצלו.
הוריו של אבי תמכו וניסו שיקבל את המקסימום וזה באמת מה שקרה הוא עובד כעורך דין מצליח,חכם,וצעיר.
הוא לא עובד הרבה זמן כמו כול שער עורכי הדין,אך הרבה רוצים להגיע אליו .
אז למה אנחנו לא גרים בוילה ענקית עם ברכה?
לא,לא,לא,יש לנו כסף הסיבה היחידה שאמי אומרת שנחסוך למקראה חרום.
טוב תכירו גם את החמוס שלי קוראים לו רוקי.
ואת חברתי את נטע אני מכירה מגיל 3-4 הייתי אז בפעוטון ומשכתי לה בשערה החלק והקצר.
צעקתי לה 'חום,חום!'
רק כשגדלתי הבנתי שזה שטני. מאז בעצם היא החברה הכי טובה שלי.
בערך בגיל 6 עברנו לראשון לציון לחצי שנה,מפני הצעה מפתה לאבי.
שם הכרתי את שרון,שער ארוך וחום ג'ינג'י חלק עניים ירוקות בהירות שמחייכות תמיד.
לאחר חצי שנה זאת,חזרנו לתל אביב הצפונית שם חיכתה לי נטע בקוצר רוח.
ופתאום היא ראתה את שרון,אחרי שאביה ראה ששרון שלו,שרון, התיידדה עם ילדה החליטו לעבור דירה,בשביל ששרון תישאר איתי,חברה הראשונה הטובה.
בכיתה ב' הגיעה ילדה חדשה,מאי קרואו לה,עיינה קרצו בעליזות היה לה שער חום עם פסים בלונדינים עד חצי הגב,מתולתל,מסובך ועם חיים משלו.
התיידדנו במהירות.
ומאיפה נעמה הגיעה? נעמה עם העניים השחורות הבולעות,השיער הג'ינג'י הקצר,החלק,המלאת ביטחון,הלוחמת לשלום?
מכפר קטן בצפון,איך התיידדנו איני זוכרת.
אז עכשיו אספר על עצמי וגמרנו.
טל,בת 14,שער שחור חלק שמגיע עד מתחת לחלק האחורי,עניים כחולות נוצצות,חזה מפותח,לפחות התחיל להתפתח,זאת אומרת C75 .
וכאן אתחיל את סיפוריי המלא בבגרות,באהבות,בעיות,צרות,בכי,דמעות ,שמחות וחיוכים.

'נכון וזה קורא רק לי 4 נכשלים ברציפות! שנה הבאה אנחנו עולות לתיכון,לעתיד,ולמה אני אעלה? לכלום.' עניתי לעצמי במלמולים.
'טל תירגעי,תנשמי,את פשוט בלחץ מהמבחן מחצית בטח,זה הכול' ענתה נטע.
נזכרתי שלנטע היו בין הציון 90 ל100 בארבעת המבחנים האלו,קל לה להגיד,התרגזתי.
שרון פתאום צצה משום מקום והפילה אותי על הרצפה,אחר כך ראתה אל עניי הכועסות עם ענייה הירוקות השמחות.
'עברתי' היא צעקה,'עברתי,קיבלתי 66,אימא תהיה גאה,אבא עוד יותר הוא ייתן לי 1000 שקל בטח' היא צעקה וחייכה.
היא ראתה לעיניי,'לא הגעתי ברגע טוב?' היא לחשה.
'לא מה פתאום אנחנו רק מדברות על זה שכולם עברו,חוץ מימני.'כמעט צעקתי.
'זה לא נורא,זה קורא' הן אמרו בו זמנית.
פתאום נישמע הצלצול,הצלצול החורק והישן של בית ספר.
עליתי לכיתה במהירות,אחריי כרשע שעה התפרצו נטע ושרון לכיתה וישבו בשולחן ריק לשתיים מקדימה.
המורה התרגשה ואמרה ' היום' קראה וחזרה 'היום,אנו מערכים עוד ילד לכיתתנו,היום נהיה כיתה בת 34 תלמידים,מקווה שתאחדו אותו איתכם,תיתמכו בו ,ותשלבו אותו.' כמעט צעקה המורה מהתרגשות.
'תכירו את..' ופתאום ניכנס ילד לכיתה עם שער מעט פרוע,הרחבות בשני האוזניים,שרירי ובקיצור לא טעמי.
'תכירו את שון ,הוא היגיע אלינו מנתניה, בן 15 כבר,אך זה לא נורא שהוא מהמבוגרים בכיתתנו לא?…' אמרה המורה.
היא אמרה לו 'תשב במקום הפנוי או ליד טל או ליד רון.'
הוא זרק את תיקו ליד,אך משך את הכיסא ליד רון.
ניצלתי,חשבתי.
אך פתאום הוא הרים את הכיסא ושם אותו לידי ,באמצע השיעור הפנתי את מבטי אליו, הוא קרץ לי,והשכיל פתק.
ראיתי על הפתק ופתחתי אותו בחשש.
והיה שם כתוב:
'אני רוצה להכיר יותר טוב,יותר קרוב,אהבתי את הסטייל,יש כאן איפשהו בית קפה באזור?
הכול על חשבוני,כן?
אם כן תיכתבי גיל שם ומספר.
אוהב ,שון :).
הלכתי לסרב להצעה,אבל אז ראיתי איך ענייה של ענת,המקובלת,המדליקה,נצצו,היא רצתה להיות במקומי!
אז כתבתי בכתב לא בטוח,מכוער,עבה ורועד:
'בשמחה,יש את הפיצרייה גם זולה מאוד וגם טעים בה,
פה מול בית הספר.
רוצה?
מחבבת טל ;-).

הוא קרא המון זמן,שיט אולי הוא לא אהב את הבדיחה של המחבבת טל או הכתב לא מובן ומכוער?….
אך פתאום הושחל עוד פתק:
'לא,אני רוצה מקום יקר שתרגישי בנוח ותזכרי על חשבוני ,טל.
יש לך כתב מדהים,אני רציני,אצלנו בנות חושבות על מראה ולא כתב כך שקשה למצוא מישהי עם כתב יפה.

אל תדאגי עוד תאהבי ,שון 3>.
וואו, רציתי לצעוק ,אני אציע לנישה ושם נאכל בסכומי כסף ענקיים,ואפילו אם לא יצא כלום לפחות אכלנו טוב ובחינם.

'תודה, אז קוראים לי טל מאליק,בת 14 ואני מציעה לצאת לנישה רחוב החרצית 38\9.
המספר שלי הוא: **********.

כבר מתאהבת,טל 3>.

ראיתי לעברו אחרי שקרא את הפתק.
הוא הינהן,'כן!' צעקתי.
המורה הופתעה 'טל את יודעת את התשובה?' שתקתי מספר שניות,'תיגשי ללוח בבקשה טל ותפתרי'.
ניגשתי ללוח קראתי את התרגיל בחשש:
63+(5X6)-30=
פתאום נזכרתי למדנו את זה כיתה ו',כתבתי כמעט בביטחון על הלוח:
63+(5X6)-30=9
המורה ראתה ואמרה 'נכון טל,נכון'.
בצלצול רצתי הבית,טוב לפחות רציתי,אבל ענת עצרה אותי ואמרה:'נו,איפה המספר?'
שאלתי בבלבול:'איזה מספר?'
'טוב לפחות מה הוא שאל לגבי?'
שוב שאלתי:'מה?מי שאל?'
'כאילו את סתומה לגמרי?שון! מי עוד?!'
'אה,הוא לא שאל לגבייך כלום' אמרתי בקול רגוע.
שקרנית,אז על מה העברתם פתקים?! ' היא צעקה בשיא החוזק.
'הוא שאל אם אני רוצה ללכת למסעדה וביקש להכי יקרה בעיר.' הסתובבתי וצעקתי: 'חבל,פעם ראשונה מישהו לא רוצה אותך! לא נורא ענת, תצאי עם הבנים הישנים והמכוערים ואני לא שקרנית תשאלי אותו בעצמך מצידי!'
יצאתי משערי בית הספר,שם חיכתה לי נטע.
'נו,מה נרגעת?'
'כן,תהיה בטוחה בכך'
התחלנו לדבר על שון אמרתי לה שאני רק רוצה לעצבן את ענת לא יותר מזה.
היא חייכה ואמרה:'בטוח?'
'כן ועכשיו תסלחי לי אני צריכה לעשות צלצול למאי שתעזור לי לעשות תסרוקת,איתך נלך עכשיו לקניון לבחור בגדים ולשרון אני צריכה להגיד סליחה ולבקש שתימרח לק תשים נצנצים,ציורים ותגדיל אותן ובטח שאיפור לא כבד'
'שופינג' צעקה נטע.
הלכנו כשעתיים בקניון ובסוף מצאנו:חצאית גבוהה ושחורה מתוחה קצרה מהברכיים,חולצה עם פרחים אדומים ולבנים קטנים ונעליי עקב שחורות עם פפיון.
לאחר התלבטות של שעות איזה תסרוקת לעשות החלטנו,אני,נטע ונעמה, על שער פזור חלק כרגיל עד הכי למטה בגב ומהחלק האחורי (תחת) עד סוף שערי שער מתולתל,בזכות הבייביליס של אימא.
בסוף הוספנו פפיון קטן ושחור על השער מקדימה.
אחרי סליחה ענקית שביקשתי משרון,היא האריכה את ציפורניי בקצת,מרחה אותן בלבן ועשתה מין משולש בקצה הציפורן נקודות שחורות ובאמה במיוחד פפיון שחור,קטן.
הגיע השלב לאיפור.
היא שמה לי אודם שאינו בולט ממרחקים,ומתחה עיפרון לעיניים ובקצה עשתה כמו חץ.
כשסיימנו לארגן אותי הגיע השלב הכי קשה,להסביר להורים שאני יכולה לא לחזור עד 3 בלילה כי אני יוצאת עם בן.
בדרך כלל ההורים שלי מרשים לי להיות עד הבוקר ולא לחזור בכלל אם אני מסתובבת עם בנות.
עם בנים זה שונה.
לקחתי את רוקי ונשקתי לו ללחי,'תאכל לי בהצלחה'.
בדרך לסלון שמעתי צעקה:'לאן את הולכת?!'
רצתי לחדר של אחותי וסגרתי את הדלת,אסור עדיין שהם ידעו,עד שאני לא אודיע להם זה לא רשמי!
'שקט!' לחשתי-צעקתי.
'למה אני צריכה להיות בשקט,הרגע שוב רבתי עם אבי ואני עוד צריכה להיות בשקט!' היא נזפה בי 'לא!' היא צעקה 'אני לא אהיה בשקט!'
לאט,לאט התקרבתי עלייה,'את רוצה שייהרס לי היום? את רוצה שלא היה לי חבר אף פעם? זה מה שאת רוצה?'צעקתי בלחש.
היא קמה מהמיטה לקחה את האיפון סימסה ויצאה מהחדר,ברגע זה ידעתי שהיא סימסה לאימא ובא לתת את הפלאפון כאילו אני סימסתי.
הייתי מעורערת,מה היא כתבה שם בדיוק?
רצתי שנייה לפני שאימא קראה צעקתי:'אני רוצה לקרואו בשבילך בכול רם'
אימא ראתה עליי,מופתעת,ואמרה:'טוב אם כזאת התרגשות כחי תקראי בכול רם'
אבא הסתכל,לקחתי בהיסוס את הפלאפון וקראתי:
'אימא אני צריכה פלאפון חדש,זה משעממם.
וזה מעלה זיכרונות בי על אבי.
מימני,נועה.
חיוך עלה על פני,חיבקתי את נועה,אחותי,ואמרתי בשקט:'אימא,לפני שתסרבי תקשיבי עד הסוף,ילד חדש מהכיתה רוצה שניפגש,כאילו לדייט,אני מאוד רוצה!אחזור ב3 ומוקדם יותר אפילו.בבקשה!'
'אני לא יודעת' אימא אמרה,אבא ראה עליי בסקרנות.
'הוא ילד לגמרי מוסדר,עם נימוסים,ונישאר רק במסעדה,לאחר מיכן אני אנסע לבד במונית הביתה,מבטיחה'
'מסודר את אומרת?אני חושבת שכן אז' אמרה אמא.
ואבא התפרץ פתאום:'אבל לפני שיבואו לקחת אותך מין הבית ואנחנו נוכל ליראות אותו'
ראיתי אליהם הייתי בהלם.
'אמא,אבל אם לא תאהבו אותו?פתאום לא אוכל ללכת?'אמרתי בייאוש.
'לא ,את תוכלי ללכת,אבל פעם הבאה לא אם לא נאהב אותו' אמרה אימא.
'ביי חמודה' אמר אבא


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך