ידידות שנפסקה

פעם אחת. (ככה היו מתחילות האגדות בילדותינו.)היו שני חברים טובים.
הם למדו יחד באותה הכיתה והיו משחקים שעות בחצר. בעיקר כדורגל,ועוד משחקי ילדות כמו שהיו משחקים הילדים בשנות החמישים .
דני ושמעון .
ככה נקרא להם.
דני בא מבית מבוסס . הכסף שם זרם כמו שמים זורמים מהברז.
למשפחתו היו עסקים,בעיקר עסקי מזון והם התרחבו וגלגלו מליונים.אף אחד מהילדים לא התעניין כל כך בלימודים והעשרה, והיו לדני עוד חמישה אחים והם ידעו שיש להם עתיד מזהיר ולא דרך האקדמיה.
שמעון ,אהב ללמוד.הוא היה תלמיד מצטיין ,ממושמע ואחראי , מה שקוראים לזה חנון מצוי.
משחקים לחוד ולימודים לחוד. ככה הוא אמר תמיד למי ששאל איך עובד החיבור ביניהם.
והשנים עברו. מהר כמו מים זורמים , כמו פלג מפכה .
שמעון קיבל צו גיוס. התנדב לצנחנים,עלה מהר בסולם הדרגות , קיבל צל"ש במלחמת יום הכיפורים.חברים טובים שלו נעדרו ,נפלו בשבי,וגם נפלו חלל. שמעון שכבר היה מ"פ בכה על כל חלל שנפל מפקודיו והלך לבקר בשבעה את המשפחות השכולות.
דני העיף את כל הצווים שקיבל , הביא תעודות מחלה. פתאם נזכר , כשהיה קטן היתה לו קצרת. בסופו של יום שוחרר, אין ענין לצבא לגייס אותו בשל אי כשירותו.שמחתו ושמחת בני משפחתו היתה גדולה , כי יותר חשוב שיעזור בחנות, ככה אבא שלו אמר.
ודני היה בחור נאה והבנות לא היו אדישות אליו.
והשכנה שהיתה ארבע שנים מבוגרת ממנו, גאולה , ככה קראו לה , היתה די נאה ובאה ממשפחה מאד מאד מבוססת . עסקי נדל"ן וזה הוסיף תמריץ. וכשהיה בן עשרים ושלש התחתנו בחתונה מפוארת.תזמורת יוונית גדולה הופיעה וזמרים מהשורה הראשונה של אותם הימים. גאולה כבר היתה בת עשרים ושבע . היא כבר רצתה ילד . היה להם מזל ונולדו להם תאומים. בן ובת. כולם היו מאושרים.
בעצם , כלום לא היה חסר להם. כסף,אהבה,ילדים,חברים, נסיעות לחו"ל, ארחו תמיד מכל הלב וכיד המלך.החברים אהבו להתנחל אצלם. לרבוץ על כורסאות העור הרכות ,והבית רחב הידיים היה אבן שואבת לשלל החברים שרובם היו רווקים עדיין.
וכמובן מי שהיה הכי בן בית שם היה שמעון . לשמעון שגם היה בחור יפה תואר ושתקן, היו תמיד חברות,ידידות הוא קרה להן.הוא אף פעם לא היה לבד.אבל נפשו לא נקשרה באף אחת.וכשדני היה מאיץ בו שגם הוא יתמסד. היה צוחק צחוק מר, ואומר עוד לא הגיעה השעה .
וכך הגיע החבר הטוב לגיל מוופלג של כמעט שלושים שנה. דווקא אז הוא הכיר בחורה ,שמהפגישה הראשונה איתה נודע לו שהיא אלמנת צה"ל, בעלה נפל כשהיה עדיין בסדיר . וגם ילד קטן יש לה. לשמעון זה ממש לא הפריע. הוא התחבר לילד שלא הכיר את אביו ואהב אותו כאב.
דני צחק עליו.אתה כלכך מוצלח בתפקיד אבא , אז יאללה תתחתנו, קדימה . שיק יפה בדרך…
ההורים של שמעון התנגדו. הם לא הסכימו שששמעון הצעיר המבטיח יתחתן עם אלמנה . עברו שנים . לדני נולד עוד בן. העסקים התרחבו. התגלעו מריבות ומשברים בבית עקב התנחלויות היתר של החברים , כמעט מדי ערב .
ולמרות ההתנגדות ,התחתן שמעון עם האלמנה .
גם אצלם היו החיים בנליים , די אפרוריים ,מעגל של עבודה בית , ונולדו עוד שלושה ילדים , קצת חופשות קצת חוץ לארץ, הרבה משכנתא ועוד משברים ושברוני לב .
יום בהיר אחד נפגשו דני ושמעון לקפה בבוקר.דני היה לחוץ. דחוף הוא צריך את החתימה של שמעון כערב על חברת בת שהוא ואבא שלו נכנסו כשותפים.
זה שום דבר , חתימה וזהו . אין לך מה לדאוג. אנחנו מאחוריך .שום רע לא יאונה לך .באחריות . ושמעון חתם ביד רועדת. והם לחצו ידיים והתחבקו.
חמש שנים עברו ביעף. הם המשיכו להפגש. שום עננ לא נראתה באופק . הכל מעולה. הכל דופק כמו שעון שוויצרי.
ואז אחה"צ אחד מגיע שליח מהבנק. חוב ענק. ששמעון צריך לשלם !
ומה הוא החוב ? אה נזכר שמעון , מהחתימה אותו בוקר שימשי וזיווני. אלא שעכשיו מעליו חשרת עננים.
פניו נפלו ואפלה ירדה עליו.
לשמעון לא היה צל של מושג איך הוא פותר את הדילמה הזאת ?
דילמה ?יותר נכון , אסון !
דני , החבר הטוב התגלה כבוגד!
כשפנה אליו עוד באותו היום , אמר שאין לו עכשיו ,הוא ינסה לגייס את הכסף , וככה הגיעו הדברים עד שכל רכושם עבר לידי ההוצאה לפועל. כולל המכונית והדירה. אסון .
השנים חלפו. שמעון כמעט גמר לשלם את החוב שלא היה אפילו שלו. הוא הצליח איך שהוא לגייס את הכספים.
אבל הצער הגדול והכאב והזעם על חבר ילדות שבגד בו , חילחלו עד עמקי נשמתו,ואז בצהרי היום ,כשכבר היה אמור להחלים מהטראומה הקשה ,לקה בליבו. עדיין איש צעיר, אמרו האנשים .