יומנה של killer queen- פרק 1- זאת אני

קוראים לי יעל ואני חושבת שאפשר להגדיר אותי כ"חרשנית" ואפילו כ"חננה". יש לי הרבה תחביבים- אני אוהבת לנגן בפסנתר, לשיר, לצייר, לשחק, להיות בצופים, לרקוד, לטייל ואם אני מצליחה למצוא זמן בין כל הדברים האלה, אני גם אוהבת לקרוא.

אני אוהבת מאוד את החיים, אני חושבת שלא יכולתי לקבל חיים טובים יותר מהחיים שלי, אני שונאת להשוויץ בזה, אבל בסך הכול אני חושבת שיצאתי בסדר במראה, יש לי הרבה כישרונות, ממוצע הציונים שלי טוב, והמשפחה שלי מדהימה, מה עוד אפשר לבקש?

אחד הדברים שהכי מעסיקים אותי עכשיו, זה הרצון לעזור ולהשפיע. אני רוצה מאוד להשפיע בבית הספר בשנה האחרונה שאני לומדת בו, ובעתיד אני רוצה להשפיע איכשהו בארץ או בעולם. למה אני רוצה להשפיע? פשוט מאוד, אני חושבת שאני יכולה להשפיע ויש לי מה לתת, ולדעתי אם אני לא אנצל את זה, זו גסות רוח מצדי. בינתיים אני נמצאת במועצת התלמידים, ולא כמו רוב הילדים שבאים למועצת התלמידים, אני באמת מנסה להשפיע. כבר ביצעתי את אחד מהרעיונות שלי שהוא הפסקה מוזיקלית: הפסקה שבה התלמידים מביאים כלי נגינה ומנגנים בהפסקה, כאשר כלי הנגינה מחוברים להגברה וכל בית הספר שומע אותם. יש לי עוד רעיונות שקרובים לביצוע, ואני מקווה מאוד שיבוצעו בקרוב. עוד דבר שמעסיק אותי מאוד עכשיו זה מוזיקה. בשנה הבאה אהיה בתיכון שיש בו מגמת מוזיקה ואני רוצה מאוד להתקבל אליה. אני נבחנת בנגינה ובשירה בסגנון קלאסי ורוק, לא הרבה ילדים בגילי מתחברים היום לסגנונות אלא, אבל אני מתחברת.

בקיצור החיים שלי הולכים די חלק, מוזר שהדבר שהכי מטריד אותי זה מבחנים בהיסטוריה. עד כמה שזה נשמע כמו דבר שטותי ואידיוטי להילחץ ממנו, זה הדבר שהכי מלחיץ אותי עכשיו. אני לא יודעת איך לומדים למבחן כזה, ואני כחרשנית משננת כל מילה ומילה, דבר שדורש הרבה מאוד זמן, וגורם לי להיות בלחץ של זמן בגלל ההפרש הקטן שיש בין מבחן למבחן בכתה ח´. אתם יכולים לצחוק, אני חושבת שהייתי מגיבה בדיוק כמוכם, אבל המחשבה שאני אגיע לא מוכנה למבחן, שאני לא הספקתי לעמוד בלוח הזמנים שקבעתי לעצמי, שאני אגיע למבחן ולא אדע מה לעשות גורמת לי להיות כל כך מאוכזבת מעצמי, ולהיכנס ממש ללחץ. לפני מבחנים כאלה, כשאני רואה שאני עלולה לא להספיק את החומר, אני לא מצליחה לשלוט בזה, הדמעות פשוט זולגות לי מהעיניים, השרירים שלי מתכווצים, קר לי וגם חם לי, כואבת לי הבטן וכואב לי הראש , ואחר כך, אם אני לא עושה הפסקה של מנוחה קצרה לפני שאני הולכת לישון, יש לי סיוטים בלילה ואני לא מצליחה להירדם.

זה דבר נורא, אני כל כך רוצה לדבר על זה עם מישהו אבל אני כל הזמן דוחה את זה. בשנה שעברה הייתה לנו בכתה מחנכת ממש מדהימה שהתחברתי אליה מאוד, באופן אישי, איתה אני יכולה לדבר על הכל. השנה היא כבר לא מלמדת בבית הספר שלנו, אבל אנחנו עדיין מדברות בטלפון ומתכננות להפגש מתישהו. אני מקווה שזה יקרה, ושזה יקרה לפני המבחן הקרוב בהיסטוריה, כי אני חושבת שאיתה אני אוכל לדבר על זה, והיא זו שתדע להקשיב לי וגם תדע לעזור לי.