יומני היקר

יומני היקר,
היום, הכל יהיה שונה.
אני אוריד את כובע הקפוצ'ון מעל לראשי, אני אחייך לכולם- כמו בעבר. ואם משהו ישאל אותי לשלומי אני אגיד לו – "כן, אני בסדר."- וכולם יאמינו.
אבל, האם אני מאמינה בכך בעצמי?
לשאלה הזאת אין תשובה, כי את החיים האלה לא בקשתי. המחשבה מהדהדת בליבי- לא, אל
תוותרי עכשיו, קומי! תהיי חזקה . זה מה שההורים שלך רוצים. רצו.
הראש צועק אלי – אל תותרי ,יש תקווה ,עדיין יש משמעות שלה את חיה- למרות שהרגליים רותות לעזוב, לקרוס.
היום, אני לא אתכנס בתוך עצמי ומחשבותיי לא ינדדו אני אשתלב מחדש, ומה שנותר- הוא רק זיכרון..
וזה סיפור חיי.