אני מי שאני
גם אם אתם לא קשורים לדת, אמונה זה משהו שכל אחד צריך כדי לחיות. מקווה שתתחברו..... המשך יבוא:)

יש לי אמונה והיא תנצח…

אני מי שאני 10/10/2018 405 צפיות 3 תגובות
גם אם אתם לא קשורים לדת, אמונה זה משהו שכל אחד צריך כדי לחיות. מקווה שתתחברו..... המשך יבוא:)

"מאיה וגאיה" כך כולם קראו להן, בעצם אלו היו שמותיהן אבל העיניין היה שלכל אחת מהן קראו "מאיה וגאיה", כי כאלה הן היו צמד בלתי נפרד שכל אחת מהן היא המשלים של השנייה.
בתחילת דרכן ביחד, כולם חשבו שזה צירוף מקרים, עד שבחלוף השנים היה ברור כשמש: כל מה שקורה לאחת מהן קורה גם לשנייה….
הייתה בינהן טלפתיה כזו שלפעמית הפחידה מרוב שהיא מתואמת, ומגיל קטן שתיהן הבינו שהחברות הזו היא לא סתם עוד חברות.

גאיה סגרה את האלבום בטריקה.
היא מזמן הפסיקה לדמוע מהתמונות האלה אבל הגוש המציק בגרון- עדיין נשאר.
זו באמת לא הייתה סתם חברות והיא שרדה 15 שנים! אבל אז משום מקום מאיה הפסיקה לשתף, והקו הטלפתי כאילו נחסם.
עד שגאיה לא יכלה לסבול יותר ופשוט ניגשה למאיה ובכאב ניסתה לברר מה העיניין
והיא הסבירה,
היא – מצאה – את – האמת.
כן, ככה ממש במילים שלה.
כל מה שהיה עד עכשיו זה שקר, ריקנות, והיא מצאה מה שבשבילו שווה לחיות.
מאיה
חוזרת
בתשובה.
בלבול. תמיהה. ובעיקר כעס מילאו את גאיה באותם רגעים ואף ליוו אותה במשך זמן ארוך לאחר הגילוי של חברתה.
מאיפה פתאום הרעיון הזה?! הרי תמיד הן היו בסביבה כל כך רחוקה מהדת, מה קרה פתאום?! והשאלה הכי כואבת, איך זה שמשהו כל כך חשוב קרה בחייה של מאיה וגאיה לא הייתה חלק מזה?! למה מאיה לא שיתפה?!

במבט לאחור, היא מבינה שמה שבעיקר שלט שם זו הקינאה, היא פשוט קינתה בה, קינתה לה ולא מצאה הכוחות להודות בזה.
במבט לאחור, אם הייתה מתגברת, יש סיכוי שהייתה מצטרפת למאיה, למסע הזה ואולי אפילו ממש כמו מאיה מקימה משפחה שומרת תורה ומצוות עם בעל ירא שמיים ובית מלא בילדים מתוקים.
אבל לא. היא כאן. באמצע שומקום. ללא משפחה.
אבל עם עסק מצליח מלא בעובדים (לא כל כך מתוקים) שמפחדים ממנה כמו ממפקדת רודנית.
ולמרות כל הדיבורים מאחורי הגב שלה, כמה היא מוצלחת, תראו את גאיה שקדי, תראו לאן היא הגיעה, למרות כל ההערכה, היא ריקה.
חלולה מבפנים.

היא קמה מהריצפה ומתחה את הרגליים שנירדמו מהישיבה הממושכת על הריצפה. כל הסלון מפוזר בתמונות ומזכרות ובחלק ניכר מהן מופיעה מאיה.

הן מדברות. לפעמים. באירועים מיוחדים בעיקר. מאיה מזמינה אותה לבריתות והיא משתדלת להגיע אבל לפעמים אין באפשרותה לעזוב את העסק.
מה שבטוח שזה כבר לא מה שהיה ליפני שש שנים.

מה גרם לה בעצם לפתוח את כל הנוסטלגיה הזו באמצע יום בהיר?!
יש לה תשובה אבל היא יודעת שאם תענה, תפרוץ בבכי… ובעצם מה זה משנה….


תגובות (3)

אהבתי מאוד את הסיפור לצערי אני מכירה סיפור ממש דומה לזה מקרוב במציאות. הסיפור שלך טוב מאוד מהעלילה עד לסוג הכתיבה.

10/10/2018 20:06

ועוד משהו בכלל זה יפה שאת מביאה משהו מהעולם הזה לאתר. מאוד מיוחד.

10/10/2018 20:06

    תודה רבה על המילים הטובות. לסיפור יש המשך… אשמח לדעת אם יש עיניין לפרסם את ההמשך:)

    12/10/2018 14:43
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך