להיות אני

נכנסתי אל חנות המקדונלס, עגילים ענקיים עטרו אותי, מלאים בפנינים מזוייפים, עמדתי בתור וחייכתי חיוך מלא חיבה מזוייפת אל המוכר בבגדים המרופטים, "שלום! אני רוצה לשאול אותך שאלה לגבי מנת הציזבורגר" הוא הרים את מבטו והסתכל אליי, או ליתר דיוק במחשוף הענק שהיה לחולצה שלי,
פתטי כל כך.
"מה את רוצה?" הוא שאל וסידר את החולצה המיוזעת שלו,
"אני רוצה מנה אחת של ציזבורגר אבל אני לא בטחה כמה קלוריות יש בה, אתה יכול לבדוק לי?"
הוא הנהנן כמו אחת הבובות שמהנהנות ברגע שנוגעים בהן, דביל. פרצופו בהה בי לכמה דקות ואז התעשת, כמו הפנים את דברי, הבטתי ימינה ושמאלה, ודחפתי לתיק מהעור המוזוייף ערימות של מזלגות חד פעמיים, מלח, קטשופ ושלל רטבים שנמצאו ליידי, מלאתי שקיות ברוטב שוקולד, ששימש כציפוי לגלידה,
הוא חזר, שערו היה מרוח כעת בג'ל מצחין, "ש בזה מאתיים קלוריות" הוא אמר והסמיק טיפה,
"אני ייקח את זה, מותר לחטוא מדי פעם לפעם בדיאטה" אני מחייכת אליו חיוך פלרטטני,
"את לא צריכה דיאטה" הוא ממלמל ומירר עליי בצורה שגורמת לי לרצות להרביץ לו, אבל אני מתאפקת,
"תודה," אני עונה ומושיטה את ידי אל התיק חיטטתי בו קצת, כמחפשת את הארנק, "אוי! שכחתי את הארנק בבית… אני יכולה לאכול ואז ללכת הביתה ולהביא לך את הכסף? אתה יכול לבוא איתי אם אתה רוצה, לבדוק שאני לא גנבת"חייכתי אליו חיוך מלא מזימות,
"כן אין בעיה!" הוא מגמגם בהתרגשות, "ציזבורגר אחד לגברת היפה" הוא צועק לכיוון המטבח וקורץ לי בחיוך דוחה, אני מחייכת אליו בחזרה, וכעבור שתי דקות אני מקבלת את הציזבורגר ארוז, "יאללה יוצאים?" הוא אומר לי ומנגב את ידיו השומניות במגבת מטונפת, אני מתבוננת בתכולת השקית "שכחת להביא לי קטשופ" ,
מבטו משוטט אל עמדת התוספות, "מוזר, נגמר הקטשופ… חכי אני ילך להביא לך מאחורה" רגליו מדדות את המטבח,
הסתובתי אחורה ונדחפתי בין האנשים שעמדו בתור, יצאתי מהחנות ונכנסתי אל זאת שליד, חנות נרות רחניים, אירוני. "יש לכם שירותים?" אני שואלת, וכבר יודעת את התשובה, נכנסתי אל השירותים והבטתי במראה, עיניים כחולות בורקות, שער בלונדיני גולש, איפור עדין, לבשתי חולצה תכלת מעוטרת, עם מחשוף מביך, מכנסונים שחורים שהיו קצרים עד גיחוך, ונעלי עקב זהובות,
זאת הייתה אחת התחפושות המוצלחות ביותר.
הורדתי את הפאה הבלונדינית, שגילתה מתחתיה את השערי השחור, שגזור באורכים שונים, הוצאתי מגבונים מהתיק, וניגבתי במהירות את האיפור, את הבגדים המפוארים הסרתי, ואת חזיית הפוש- אפ זרקתי הצידה בדרמטיות, שמתי חולצה שחורה פשוטה וג'ינס קרוע, מעל הכל לבשתי מעיל שחור ודרמתי מעור,
תחבתי את התחפושת לתיק, פתחתי את החלון הקטן שהיה בשירותים, טפסתי על הקיר והשחלתי את גופי הצנום דרך החלון,
אנשים ברחוב הביטו בי, נערה מוזנחת שיוצאת מהחלון מאמצע שום מקום, אחת מהם אף שאלה בטון חטטני אם יש לי הורים, ואיפה הם, הרמתי את חמש האצבעות שלי מולה, כאלו אני הולכת לתת לה כיף, והורדת את האצבע השלישית לכיוונה,
הסתובבתי והיא התחילה לצרוח, נתחבתי בין האנשים ורצתי במהירות, עברתי בין כמה סמטאות צרות, קבצני נדבות שישבו בכל מקום, פניתי שמאלה באחד הרחובות המוזנחים, עברתי בדיוק 14 דלתות מלאות טחב, כשהגעתי לדלת מס' 15, דפקתי על הדלת "ססמא?" שמעתי מישו מהעבר השני לוחש, "ממתי יש לנו ססמא?" השבתי וחייכתי לעצמי, הדלת נפתחה וילד קטן לבוש בסמרטוטים חייך אליי, "אין לנו, ראיתי את זה באחד הסרטים שבוב הראה לי, נכון מגניב?"
"מאוד מגניב" אני מחייכת ופורעת את שערו הבלונדיני,
"איזבל חזרה" הוא צרח אל החלל החשוך,
"מה הבאת?" שאל לוק, שהיה גבוה ממני ויצא מהחלל החשוך בחיוך ציני,
"ארוחת צהריים."