להתאבד זה לא פיתרון (פרק 1)
עוד רגע קט, עוד שבריר השנייה אם לא היית מגיע כבר לא הייתי בין החיים.
הבטתי על עיניו הירוקות של אורי מבטו היה מבוהל, נשימותיו פעלו בחוזקה.
"מה עשית?!"קולו רעד.
"נמאס לי מהחיים האלה!! מה לא ברור לך? אף אחד במקומי לא היה נשאר חי ארבע עשרה שנה."
"להתאבד זה לא פתרון!" קולו היה תקיף.
"תסתכל עלי, תסתכל על גופי השמן על פני המעוותות על החברים שמעולם לא היו לי, על ההורים שרק הכו על האחים שרק הקניטו. מה הטעם בחיים האלה?!" בכיתי, אורי בא וחיבק אותי חזק.
"בשבילי את הכי יפה בעולם, מה את עוד צריכה?!"
לפתע עלה חיוך בפני הוא מחק את דמעותי וחייך, חיוך שלא אשכח לעולם.
אורי הציל את חיי, אורי נתן לי תקווה לחיי, אורי נתן לי הרגשה שאני הכי יפה בעולם.
לפתע צץ רעיון במוחי אם אורי חושב שאני הכי יפה בעולם, באמת אהיה כזאת.
שבתי הביתה בתקווה שחיי יהיו טובים יותר אך מיד שמעתי את צעקותיו של אבא "איפה הייית?!!"
כאילו האדמה רעדה מתחת לרגלי עניתי לו בגמגום "יררדדתתי למטטה" פניו שלא אבא נעשו אדומות "שוב אל החבר שלך הברנש הזה?!!!" ומיד אחר כך סטר לי בחוזקה.
פני נעשו אדומות רצתי אל חדרי ובכיתי, מיד אמא באה ליטפה את פני והרגיעה אותי "הכל יהיה בסדר, הסיוט הזה עוד יגמר" עודדה אותי, נשקתי לאימי והלכתי לישון בציפייה שמחר יהיה טוב יותר.
קמתי בבוקר מוקדם פניתי אל אלוקים ובקשתי "בבקשה תעשה את היום הזה טוב יותר!" החלטתי שהיום אעשה מהפך. הלכתי לחדרה של אימי וראיתי שעודה ישנה פתחתי את הארון והוצאתי תיק איפור קטן, מרחתי אודם וסומק פיזרתי את שערי הבהיר והברשתי אותו לאחר מכן נגשתי לחדרה של אחותי והוצאתי מארונה מספר בגדים שמצאו בעייני 'הלוואי שהיא לא תשים לב!!' לקחתי מארונה שמלה סגולה שעטרו אותה שושנים היא הייתה ארוכה עד לרצפה הבטתי במראה ופתאום ראיתי נערה יפה שהולכת לנשף.
לפתע שמעתי צעדים רמים, 'אוייי לאא זה אבאאא' זעקתי בליבי.
אבא הלך לכיווני צעדיו הרמים נשמעו בחוקה לבי דפק ופעם.
אבא פנה לכיוון הדלת הראשית ויצא מהבית, לאן? לעולם לא אדע.
אמרתי תודה לאלוקים ויצאתי מיד אחריו הגעתי לבית ספר מבטים הופנו אלי שריקות נשמעו בחלל האוויר והנה מי שיחלתי לראות "אורי!" קראתי. חיבקתי אותו חזק, הוא היה המום ופלט מפיו "הוו כמה שאת יפה" באותו יום התייחסו אלי אחרת בכיתה, הבנים לא ירדו עלי ובנות הציעו לי להיות בחברתם. הילדה המקובלת ביותר בכיתה קראה לי ואמרה "פשש…. שנית סגנון אה?! תגידי יש מצב את באה איתי היום לקניון?" לא התלהבתי מהרעיון וישר עניתי "אולי" 'כשהיא רוצה להיות טובה היא יודעת איך…' אורי פנה לחבריו ופניתי אחריו חבורה של בנים הביטה לכיווני, "זאת חברה שלך?" הם שאלו את אורי, ואורי השיב "כן" רפוי.
כשחזרתי עם אורי מהבית ספר אורי הלך עם פרצוף חמוץ והביט לרצפה אמרתי לו "אורי, אני לא מבינה מה הבעיה שלך, עשיתי את המהפך הזה בשבילך מה קרה?!" אורי ענה "אני יותר אוהב אותך צנועה כמו שאת, לא שכל הבנים מסתכלים לכיוונך."
תגובות (0)