לעבור דירה ♦
טוב, אז זה לא ממש סיפור, זה פשוט איזשהי בקשת עצה מכם, מהכותבים. כנראה שכל מי שנמצא באתר הזה, דומה לי באופי. אז בכל אופן, רציתי להתייעץ איתכם:
אני עוד מעט עוברת לדירה חדשה ויפה, וסוף סוף אני בחדר לבד. אני מתה על הדירה החדשה, רגע בעצם קוראים לזהבית, בית פרטי, כן! הוא מהמם וגדול ויש גינה ומגרשון כזה עם סל אחד, זה הכי כיף בעולם, אבל הדירה שבה אני גרה עכשיו, היא כל החיים שלי, אני נולדתי אליה, וכל החוויות הטובות והרעות שלי בה, לא מממן סיידנו אותה, ואני ואחותי התמודדנו עם זה קשה מאוד. כל ההסטוריה שלנו הייתה כתובה על הקירות האלה. אז רציתי לשאול, אם יש כאלה שעברו דירה פעם אחת לפחות בחיים שלהם, ויכולים לעזור לי להתגבר על כל החיים שלי שנשארו מאחור?
תגובות (6)
עברתי דירה לפחות 3-4 פעמים,
בכל דירה יוצרים ונוצרים זכרונות חדשים.
תנסי לקחת ולשמר כמה דברים מהבית הקודם או לפחות לנסות לשחזר את החדר שלך בבית החדש, אני מקווה שזה יעזור.
תודה ממש תודה, עזרת לי מאוד עם הקטע של לשמור דברים. האמת שבגלל שהחדר שלי פעם ראשונה לבד, אז אני אחדש אותו, אבל ממש ממש ממש תודה.
בואו נראה:
ממגיני הגליל לרמת אביב ובחזרה.
ממגיני הגליל למרכז העיר.
ממרכז העיר לשכונה החדשה ובחזרה.
מספיק פעמים, אני חושבת.
בכל מקרה, זה לא משנה אם אתן כבר לא בבית שלכן. הזיכרונות, בסופו של דבר, נמצאים בתוככן – לא בתוך הקירות או התקרה. מה שהופך את הדירה שלך למיוחדת הם הזיכרונות, בעוד שלאדם אחר זו תיראה סתם דירה. אם את יודעת שאת תזכרי את זה, תביני שאין הבדל באופן גשמי בין הדירה הזו להרבה אחרות. הכל תלוי בך.
*אני מרגישה פילוסופית משהו*
*את באמת פילוסופית משהו*
תודה.
אני עברתי גם בית כשההורים שלי התגרשו. זה היה ממש כואב. גם מי שקנה את הבית היה מרושע *~*
בקרוב אני [אצל אבא] גם צריכה לעבור דירה. ואם אנחנו לא נמצא בקרוב בית לקנייה [לא שכור] בתנאים המתאימים… נצטרך ללכת לדירה שכורה עד שנמצא :(
ההורים שלי גם התגרשו. אבל כשהייתי בת 3. אני לא יכולה להשוות את החיים שלי כלכך לחיים של הורים שחיים ביחד. אני גרה אצל אמא ואני ישנה אצל אבא שלי פעם בשבוע. וישנה אצלו בסוף שבוע פעם בשבועיים. ההורים שלי לא שונאים אחד את השני, הם חברים, אבל הם רבים. כלומר, הם לא לא מסוגלים לראות אחד את השני.