מונה

אני מלטפת אותה את הליטוף האחרון פרוותה החומה נוצצת באור השקיעה האדמדם. "אני לא רוצה לעזוב" אני לוחשת לה ומסתכלת בעיינה הגדולות שמביטות בך חזרה במבט של הבנה. אני יודעת שאנשים אחרים לא יבינו את החיבה שלי לסוסים, את ההיקשרות הזאת אפילו במהלך חודש אחד אני זוכרת כל ליטוף, כל רכיבה כל חיוך כל מבט. אני מובילה אותה לאורוות ומברישה את פרוותה החלקה. שלבסוף אני צועדת משם אין דמעות בעיני אולי כי לא עיקלתי את זה שאני יצטרך לעזוב מקום שהיה סוג של בית שני מקום שחייכתי בו מקום שאף אחד לא היה יכול לפגוע בי מקום שקירב אותי למי שאני . האוטו הכסוף של אימי מחכה לי בחנייה לאסוף אותי הביתה מהאורווה בפעם האחרונה.