מי אני? אולי תצליחו לעזור לי..

אני כבר לא יודעת מי אני.
מרגישה שהחיים שינו אותי, כל כך…

אני לא בטוחה מהי הזהות שלי.

אני לא סומכת על בנים. לא מרגישה כלפיהם דבר. הרגש הכי חזק שאני יכולה להרגיש בנוגע אליהם, זה רגש ידידות או תשוקה לסקס.
אבל באמת עכשיו,
אין לי רגש לגבר. אין.
אני תוהה מתי הוא הלך.
כאשר דודי נגע בי כשהייתי ילדה? אולי אז כל התשוקות האפשריות שהיו לי כלפי בני מינו מיצו את עצמם.
כשעוד גבר, ועוד אחד, הוכיחו כמה הם מטומטמים?
אחד רצה לראות חזה. אחד הבטיח שנהיה יחד, אבל קודם שנזדיין…
אולי מתי שניסיתי להוכיח לעצמי שיש לי משהו כלפיהם? ואז הלכתי לאחד וניסיתי?
ניסיתי. הוא ניסה. אבל קפאתי, וברחתי לו.

אני מפוחדת. מפוחדת מהעולם הזה.
כל הזמן אני מנסה להתעלם מהעובדה, אבל הוא שינה אותי מהקצה אל הקצה.

אני סומכת על בנות.
מרגישה בטוחה לידן.
יש אחת גדולה וחזקה, שאני כל כך מעודדת אותה שתלך לצבא.
אני באמת בטוחה שכל הבנות חזקות יותר, באמת.
אותה אחת, היא לא כזו יפה, אבל היא מדהימה.
בעיניי היא מהממת.

בטח הייתם אומרים שאני יפה מדי, שאני שווה יותר.
אבל אף גבר לא חושב ככה.
רק בנות,
ובמיוחד אותה אחת.
לאט לאט, אני מרגישה משהו חזק יותר אליה מכל הבנות, מרגישה קרובה כל כך.
אני רוצה שתיתן לי חיבוק לפני שאני הולכת לישון, אולי אפילו שנישן יחד במיטה.
מדמיינת מה יקרה עם היא תיתן לי נשיקה. קטנה. בפה.

לא, אין מצב.
לא, אני לא מסכימה לזה.
אני?
אני בטח מדמיינת.

דתייה. צנועה. מאמינה בסדר הטבעי של העולם…
בטח גם אתם מתפלאים שאני מציינת את זה.
ואולי גם אני??
אולי אני לא כל אלה? אולי אני סתם משקרת לעצמי?

מוצלחת, חכמה, כשרונית..
מרגיש לי שכולם הטביעו בי את החותמות הללו.
ואני?
אני נתתי להם.

אבל מי אני?
באמת.
מי?