מי???

הלוואי והמסכות האלה לא היו מכסות את האישיות שלי.
את האני האמיתי.
עם כל האיפור הזה,
פניי כבר לא מוכרות לאיש.
מובן למה להסתגר,
לא לחשוף לכולם את עצמי.
לא לתת להם לפגוע.
להישאר מאורי מסך מהבהב.
אבל מה לגבי אני?
מה עם להיות כנה עם עצמי?
האם באמת אני יודעת ומכירה את עצמי?
האם מי אני רואה,
איך שאני מתלבשת,
איך שאני מתנהגת…
האם כל זה אני?
זו מי שאני רוצה להיות?
מה שאני רוצה לעשות בחיי?
יש לי חלום,
שאיפה גבוהה.
איך יודעים שזה התפקיד שלי?
איך יודעים שלזה אני פה?
אני לא מצליחה להתקדם,
כל פעם חוזרת אחורה ונופלת.
רואה את החלום הכוכבים,
הם כאילו משחקים איתי.
לרגע מתקרבים בכדי לברוח שוב.
האם זה מפני שאני צריכה להתאמץ?
כל אמת מגיע מאחורי ענן של הסתרה וקושי?
אולי אני צריכה להוכיח את עצמי,
להראות שאני מסוגלת.
לתת קצת מאמץ,
דברים טובים לא מגיעים לבד.
אבל מי אומר שזה המקום שלי?
מי יודע אם מצאתי את ייעודי?
המוח שלי לא רוצה לבזבז רגע.
לרוץ,
להתקדם מהר!
לא צריך תשובות,
יש יותר מידי שאלות.
אני רק צריכה למצוא את עצמי.
לא ללכת רחוק,
רק לשבת בשקט עם עצמי.
להביט אל תוך הפנימיות שלי.
היכולת לדעת מה אני רוצה להיות,
היכולת להגיע לשם כבר תלויה רק בי.
אבל האם אני יכולה למצוא את כל מי שאני?
כל מאפיין,
כל תחביב.
או שחלק ממני מוסתר גם ממני?
תקשיבי לעצמך,
אני האמיתי-
אל תנסי להתכסות בדברים הלא נכונים.
אני יודעת,
אין בי יכולת לראות אותך ללא הכיסויים בעולם החיצוני.
אך תיזהרי!
כמו שיש טוב,
כמו שיש נכון,
יש רע,
יש לא נכון.
בואי ננסה למצוא קשר,
את הנקודת חיבור בין הפנימיות לחיצוניות.
שמה נמצאת אני האמיתי,
עם הצבעים והקישוטים הנכונים שמתאימים רק לי.
בואי נמצא את הנקודה הזו כבר.
אני מרגישה בלעדייך חסרה,
מבולבלת.