מכסחי הצומי
"אני שמנה" אמילי, הילדה הכי רזה בגן אמרה "את לא שמנה, את הילדה הכי רזה כאן" שרה אמרה לה "נכון" מיילי, אמה ורובי הנהנו להסכמה "אם את אומרת שאת שמנה אז זה נכון" אמרתי בתמימות וכולם נעצו בי מבט "מה יש לכם? אני בסך הכל אומרת שהיא צודקת, זה בעייתי?" שאלתי וכולם שתקו "היילי צודקת, אמילי, אם את אמרת שאת שמנה למה את נועצת בה מבטים כשהיא מסכימה איתך? אם זה מפריעה לך זה רק בגלל שרצית צומי" קיילי אמרה ונעמדה לצידי "נכון אמילי, אם את חושבת שאת שמנה, למה יש לך בעיה עם זה שאנחנו לטובתך עכשיו?" ליאור שאל ונעמד בצד השני שלי. אמילי הסמיקה בטירוף וברחה לאיזור התיקים, בשביל 'לבדוק מה עם הבובה החדשה שלה' "אתם ממש מכסחי צומי, אפשר להצטרף?" עדן שאלה "בטח, אבל את צריכה לדעת לזהות צומי, להבדיל בין צומי לצומת לב ולא לרצות צומי בעצמך" ליאור אמר לה והלכנו לקחת ארוחת 10.
.
.
.
.
"איך הציור הזה?" שרה שאלה את כולם אחרי שסיימה לצייר חתול בשביל אח שלה, שמשרת בצבא "ממש חמוד, אני בטוחה שניק יאהב אותו" מיילי אמרה "הציור שלי מכוער" אמה אמרה קצת יותר מדי בקול רם "את סתם רוצה צומי עכשיו" עדן אמרה לה "ולדעתי הציור הזה בסדר יחסית לקישקושים של אח שלי" רובי אמרה בקול הצרוד והחמוד שלה "הצלחה" ליאור אמר בקול טיפשי ואני, קיילי ועדן ציחקקנו ונתנו כיפים אחד לשני
.
.
.
.
"אוקיי ילדים, קחו מזרנים ולכי לישון" הגננת יעל אמרה וכולנו רצנו לקחת מזרנים ולהתמקם, אני – קיילי – ליאור – עדן. "אוף, אני לא רוצה לישון בפינה" אמילי צעקה "בואי, תשני לידנו, אני בטוחה שנצליח להצטופף" אמרתי לה והיא רצה לכיוונינו "יש, תודה" היא אמרה וכולנו נרדמנו במהירות
עוד יום רגיל בגן של היילי, ליאור, קיילי ועכשיו גם עדן, מכסחי הצומי
תגובות (1)
איזה נחמד…
ודי נכון, לצערינו.