Lucy Koren
http://www.ted.com/talks/susan_cain_the_power_of_introverts.html

זו ההרצאה של סוזן קיין.. מופנמת גאה. אני בטוחה שרבים מכם כאלה.. תראו את זה.. לי זה עזר :)

מלחמה אישית המשך

Lucy Koren 25/01/2014 688 צפיות 7 תגובות
http://www.ted.com/talks/susan_cain_the_power_of_introverts.html

זו ההרצאה של סוזן קיין.. מופנמת גאה. אני בטוחה שרבים מכם כאלה.. תראו את זה.. לי זה עזר :)

שמחה.. עצב.. גורל.. הסכמה.. בלבול.. כן. בעיקר בלבול.
בלבול טוב כזה.. הרגשה מוזרה כזו שעושה תחושה לא נעימה בבטן, אבל היא מובילה למשהו טוב יותר. מן הרגשה כזו מלמדת ומעשירה.. מעשירה כל כך עד שבא לי להקיא מרוב מחשבות ומידע.
ההרצאה של סוזן קיין לא שינתה אותי. היא שינתה את ההתייחסות שלי לעצמי.
זה אמנם יישמע מוזר אם אני אגיד שהיא שינתה את חיי.. ואולי זה באמת מוקדם מדי לומר, אבל פתאום יש שם למי שאני.. פתאום להרגשה שלי יש משמעות.
פתאום אני מבינה למה אני נלחמת בעצמי. למה למרות הקושי אני נשארת לעמוד מול הכל וכולם, במקום לברוח ולהתחבא. למרות האינסטינקטים שלי, ולמרות מה שהלב שלי אומר לי, אני פה.
כמו כולם.. אני נמצאת על אותה סקאלה. בין המוחצנים למופנמים.. כמובן, אני קרובה יותר לצד המופנם. אני אוהבת לבלות עם עצמי ולהיות לבד, ובילוי מרובה עם אנשים רבים באמת מתיש אותי, אבל אני כן מחפשת את זה.
דיסוננס בעייתי בשבילי, וזה הגורם למלחמה האישית שלי.
אחרי ההרצאה הזו, אני מתחילה לקבל את עצמי. את מי שאני. מופנמת.. אחת כזו שיצירת קשרים היא לא הצד החזק שלה.. שדיבור מול אנשים גורם לה לרצות לברוח.. כזו אני.
חשוב לי להיות פה. במכינה. חשוב לי לפתח את עצמי, ואת הצדדים שפחות חזקים בי, וההרצאה הזו נתנה לי קצת תשובות על שאלות שהיו קיימות בי תמיד, ובמכינה הן התפרצו במלוא כוחן ושברו אותי.
בסופו של דבר אני אצליח לקבל את עצמי.. ובסופו של דבר, אני מקווה שגם החברה תקבל את מי שאני, אף על פי שלרוב אנשים כמוני הם בלתי נראים.. מנודים קצת חברתית בשל קשר תקשורתי.
אמרתי שטיפש מי שמצפה ממני להנהיג ולהתפתח בנושאים כאלה ואחרים שאני חושבת שאני לא מסוגלת להם..
אז לא.. אני הטיפשה שחושבת שאני לא מסוגלת להם, ובכל זאת מצפה.. הרי זו הבעיה בי. יש לי בעיה כל כך קשה עם עצמי, עד שאני מצפה מעצמי לדברים שהם לא בהישג ידי בינתיים. אבל הם עוד יהיו.
אני מבטיחה שאני אצליח בהם בסופו של דבר.


תגובות (7)

לוסי!
את לא מבינה כמה התגעגעתי אליך ולכתיבה שלך!!! ^-^
כנראה שלנו הייתה בדיוק את אותה הבעיה… ממש עשית לי חשק לראות את ההרצאה, אבל אני אראה מחר כי עכשיו מאוחר.
אני מקווה מאוד שההרצאה תשנה את ההתייחסות שלי לעצמי כי הביישנות והחוסר-יכולת לעמוד מול קהל פוגעת לי אפילו בציונים בבית הספר ):
(פוגעת בצורה משמעותית… >:)

25/01/2014 13:19

וואי לוסי איזה מושלם!

25/01/2014 13:20

אוי… אם איך שתיארת את זה, העדפה להיות לבד והפחד ליצור קשרים..
פתאום הבנתי שגם אני כזאת..

כתבת בפשטות מעולה! ממש מה שחשבת בצורה הכי טובה..

25/01/2014 13:20

תודה רבה בנות! :)
ההרצאה באמת מומלצת.

25/01/2014 13:30

שולחת לך חיבוק חזק עכשיו! מרחוק אבל מקרוב!
אני מתייחסת לשני הקטעים של "מלחמה אישית" כשאני אומרת שהכתיבה מדהימה ומרגשת! שהמכשולים שאת עוברת הם אנושיים וכי אני סבורה ובטוחה שתצליחי לבנות את הגשר, לקפוץ מעל כל חומה בגלל מי שאת. את אולי נלחמת בעצמך אבל בקרוב תלחמי לצד עצמך, תמצאי את האיזון ואת המקום שלך בעולם, אולי לא עכשיו, אולי לא בחודש הקרוב, אבל מתי שהוא תמצאי.
בחלק הראשון היו המוני שאלות, כל כך הרבה שלא ידעתי אם אי פעם תוכלי למצוא תשובות. וזה לגיטימי, זה אנושי, מי לא שואל שאלות? זוהי מהות האדם, לשאול, להטיל ספק. ובאופן אישי אני אוהבת שאלות רטוריות מפני שהן מאלצות אותך לחשוב בלי לענות, פשוט לפלוט כל מה שעולה לראש בלי לערבב ולבחוש לפני את המילים.
בחלק השני קיבלת מעין מושג, ענית על כמה שאלות או לפחות "הרגעת את עצמך" באיזה שהוא אופן. זה היה יפה לראות ואני שמחה שההרצאה השפיעה עלייך ככה…עשית לי ממש חשק לראות אותה בעצמי!!

בהזדהות רבה ובאיחולי הצלחה!
אוהבת ותמיד פה,
החולמנית.

25/01/2014 13:43

לוסי~
מה אני יכולה לומר? ראשון, זה פשוט מדהים והכתיבה שלך נהדרת ונפלאה, איך שאת מתארת את הרגשות שלך… זה מדהים. באמת שאיני יודעת מה לומר. גרמת לי לרצות לראות את ההרצאה, היא נשמעת מעניינת לחלוטין.
בכל אופן, אני שמחה שקראתי את זה. למרות שעכשיו אחת וחצי בלילה.

25/01/2014 16:29

תודה רבה חולמנית ושלי! :)
אני בתהליך קבלה עצמית חחחח זה קשה.. אבל מעניין לראות את זה קורה.. ורואים מיד את התוצאות. כל דבר שאני אומרת\כותבת\ שאמרו לי אי פעם פתאום מקבל משמעות אחרת.
אני לא ביישנית.. אני מופנמת. זה שונה P:

25/01/2014 23:52
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך