תהנו! D:

משחקי הרעב ה-74 נקודת מבטה של קלוב פרק 2

16/06/2012 730 צפיות תגובה אחת
תהנו! D:

"אני מצטער" נשמע הקול שוב, קול של נער, זה קייטו, וזה ממש לא מוצא חן בעייני.
"אתה צריך להיות" עניתי בכעס. "הנה, אני אעזור לך לקום" הוא אומר ומושיט לי את ידו, אני מסרבת לקחת את ידו וקמה בכוחות עצמי. "אני יכולה לקום לבד", "אני יודע פשוט ניסיתי לעזור" הוא מסביר.
"טוב, בפעם האחרונה שבדקתי, לעזור זה קודם כל לא להפיל אנשים!" אני צועקת עליו בכעס שלדעתי די מוצדק. "אני יודע, אמרתי כבר שאני מצטער". אני לא מגיבה ופשוט נכנסת לחדר,
החדר מלא בבובות אימונים עם סימני נעיצה של סכין, אני מכירה אותם היטב, רוב סימני הנעיצות בדיוק בלב הבובה.
"אז אני רואה שאת כמעט לא מחטיאה", קולו של קייטו נשמע, נראה שהוא שם לב לסימנים. הוא נכנס אחריי לחדר וסוגר את הדלת, בדיוק מה שרציתי לעשות, רק שרציתי שקייטו יישאר מאחוריה.
"תראי לי מה את מסוגלת לעשות" קייטו כאילו מצווה עליי, "אני לא אעשה מה שאתה תגיד לי" אני עונה. "אז למה באת לפה? כדי לבהות בבובות האלה?, את יכולה להתחיל מתי שאת רוצה, את לא תרגישי שאני כאן" אני באמת לא רוצה שהוא יהיה כאן, אני אוהבת להשליך את הסכינים כשאין כאן אף אחד, כשאני לבד. המצב הזה קורה בדרך-כלל, אבל הפעם נראה שקייטו ממש להוט שאתחיל.
"טוב", אני אומרת בקלילות שחצנית, פותחת את התרמיל שלי, ובוחרת את הסכין שאני הכי אוהבת- סכין קטנה עם להב מעוקל, אולי תמימה למראה אבל היא הכי קטלנית בתרמיל הזה.
אני פונה לכיוון הבובה השלישית משמאל, לשם אני בדרך כלל משליכה את הסכינים. אבל אז אני נעצרת, כי משהו אומר לי ללכת על מטרה יותר קשה מבדרך כלל, כדי להרשים את קייטו.
אני לוקחת ראש של בובה וחבל מאזור קשירת החבלים, אני קושרת את הראש של הבובה לחבל ותולה אותו על הדלת. אני מתרחקת מהמטרה ואומרת לקייטו לנדנד את החבל, יצרתי מטרה נעה.
אני מתרכזת ומכוונת אל ראש הבובה המתנדנד, אני יכולה לעשות את זה. אני משליכה את הסכין, הדלת נפתחת, מישהו עומד שם, במקום המטרה. אבל מאוחר מדי, הסכין כבר הושלכה.


תגובות (1)

אוי… מה יקרה?

16/06/2012 13:55
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך