מה שצמח מהשברים

13/09/2010 982 צפיות אין תגובות

בתור ילדה בבית ספר יסודי, מעולם לא ידעתי איך לרכוש חברים. הייתי עושה דברים מגוחכים, משפילה את עצמי בשביל שיאהבו אותי. הייתי זאת שתמיד מנסה לרצות את כולם, הילדה חסרת עמוד השידרה. הייתי גם סוג של טום בוי – שיחקתי כדורגל עם הבנים והלכתי מכות עם הבנות. אני מניחה שאין פלא שהחברים הכי טובים שלי היו הבנים.
אבל למרות התנהגותי, המורים אהבו אותי. היה לי מקום של כבוד בחדר המורים ויכולתי לקבל כמעט כל מה שרציתי. אף מורה לא העיר לי או צעק עליי. וכבר התחלתי לחשוב שאני בלתי פגיעה.
יום אחד יצאתי משיעור עם מורה מחליפה כדי ללכת למלא מים. מתחת לבניין שבו למדנו הייתה ברזייה, אבל מעולם לא שתיתי ממנה. אני אהבתי למלא את המים שלי מהקולר שבחדר המורים. אז מילאתי את הבקבוק שלי בחדר המורים והתחלתי לחזור לכיתה. ואז סגנית המנהלת ראתה שיצאתי מחדר המורים עם בקבוק מים קרים. היא התחילה לצעוק עליי מול כולם. נכנסתי לכיתה, מודעת לעובדה שכולם שמעו. ישבתי במקום בשקט, מתאפקת לא לבכות. כל החברות ניגשו אליי ושאלו מה קרה ולא יכולתי לספר להן. בשלב מסויים לא יכולתי להישאר בכיתה יותר וברחתי החוצה. הסתתרתי בחצר, בוכה בלי הפסקה. אני לא יודעת כמה זמן הסתתרתי, אבל התחלתי לשמוע קולות של ילדים שמחפשים אותי. הבנתי שכל בית הספר חיפש אותי. פחדתי לצאת כי פחדתי לפגוש את סגנית המנהלת. פחדתי ממה שיעשו לי. בסוף החברות שלי מצאו אותי, והביאו אותי לחדר המנהלת. הביאו לי מים והזמינו את אמא שלי. לא הוצאתי מילה מהפה. סגנית המנהלת נבהלה וניסתה להבין מה עובר עליי אבל עדיין לא אמרתי כלום. כשאמא שלי הגיעה, היא חיבקה אותי ואמרה לי שלא אכפת לה מה קרה, היא לצידי. גם כשהיא שאלה מה קרה לא הצלחתי לספר לה כי לא יכולתי לדבר. כנראה מההלם. היא לקחה אותי הביתה והרגיעה אותי, ורק אחרי כמה שעות טובות הצלחתי לדבר שוב. סיפרתי לה מה קרה והיא כבר טיפלה בהכול. היא דיברה עם המנהלת ואמרה שבאיזו זכות הסגנית צועקת על הבת שלה, ועוד בגלל שהיא מילאה מים מחדר המורים? מאז המקרה הזה הסגנית סומנה אצלי ואצל אמא שלי ברשימה השחורה, ועד היום אני זוכרת לה את זה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך