נועם רועם פרק 2
עמדתי והסתכלתי על אולגה.
אולגה הסתכלה עליי בחזרה.
לפתע נשמע פעמון הדלת.
הפעמון קטע את שיחתינו שלי ושל אולגה והותיר אותי לעמוד לבד במטבח בזמן שאולגה הלכה לפתוח.
בינתיים כבר איבדתי ת התאבון והדבר היחיד שחשבתי עליו היה זה שאעזוב לתמיד את המקום לו אני שייך ואבי אפילו לא שאל אותי אם אני מוכן!…כעסתי על אבא…
לפתע נכנסו למטבח אולגה ו-.."אני לא מאמין!" צעקתי."אבא!".
אבי עמד שם..עם חיוך גדול וזרועות פרוסות שאבוא לחבקו.
לא משנה כמה כעסתי עליו,פשוט לא יכולתי להישאר לעמוד שם בלי להביא לו חיבוק גדול ואוהב.
"אבא מה אתה עושה פה?נורא התגעגתי אלייך,לא ראיתי אותך כל כך הרבה זמן".
"אני יודע בן שלי"אמר אבי בחיוך גדול "גם אני התגעגתי אלייך".
"מה אתה עושה פה?"שאלתי בשנית.
"אני…אולגה סיפרת לו?"פנה אבי לאולגה.
"כן אדוני, סיפרתי לו"ענתה אולגה ונראה היה כאילו דמעה זולגת מפנייה.
"תודה רבה לך,אני לא הייתי יכול לספר לו לבד…"אמר והודה לאולגה.
"אבא אתה באמת מתכוון לעבור לשם איתי?"שאלתי והסתכלתי עליו.
"כן,חמוד,אני יודע שזה קשה אבל אני מאוד אוהב אותך ורוצה לבלות איתך יותר זמן…"אמר וחיבק אותי שוב.
חשבתי לעצמי שהוא לא מתאר לעצמו כמה זה קשה כי הוא לא נשאר במקום אחד הרבה זמן אלא עבר ממקום למקום כל חצי שנה…
כל פעם כשהייתי קטן,היינו עוברים דירה כל חצי שנה וכל חצי שנה היינו מתחילים חיים חדשים,עד שהגענו לבית הזה ובו אני גר כבר יותר משלוש שנים.
"בעוד שבוע אנחנו עוברים,יש לך עד אז זמן להיפרד מהחברים שלך"אמר ונשק במצחי.לאחר מכן נפרד מאולגה ופנה לכיוון הדלת.
"איך הוא יכול לזרוק עליי כזאת פצצה ואז ללכת?"שאלתי את עצמי….
ראיתי שגם אולגה חושבת כך….
תגובות (0)