נועם רועם פרק 3

באותו לילה לא הצלחתי להרדם…
רק חשבתי על מה שאבי אמר,על כך שיש לי רק שבוע להיפרד מחברי הטובים ביותר..
חשבתי על אולגה..חשבתי על בית הספר שלי..
חשבתי על כל הטוב שהיה לי כאן ושכל הטוב הזה עומד להיגמר..
כשהתעוררתי בבוקר הרגשתי בחילה…יכול להיות שזה מכיוון שלא אכלתי אתמול כלום…
התארגנתי לבית הספר וכמו תמיד "גריי" הנהג של אבא שלי הסיע אותי.
בבית הספר,פגשתי את שלושת חבריי הטובים ביותר:
"מריים",החברה הכי טובה שלי.
"אסף"החבר הכי טוב שלי.
ו-"אורי",אחיו התאום של אסף.
"הייי,נועם!"צעק לי אורי מקצהו השני של בית הספר וכל התלמידים הסתכלו עליי…
"למה אתה צועק?"נזף בו אסף.
ניגשתי אליהם כמו תמיד בספסל האחורי של בית הספר מאחורי הגדר.
אסף ואורי כמו תמיד החלו לריב ואני התיישבתי על יד מיריים.
"מה קרה?"שאלה אותי מיריים.
"כלום למה את שואלת?"שאלתי אותה.
"נו אל תהייה כזה…אני יודעת שקרה לך משהו,הפנים שלך נפולות…".
מריים ידעה כל דבר,היא היחידה שהבינה אותי והיחידה שתמיד עזרה לי לפתור את בעיותיי.
"אה.."הצלצול קטע אותי.
"תספר לי בהפסקה טוב?"אמרה ורצה לכיתה.
"נו,אתה בא?"שאל אורי.
"כן,כן"קמתי מהספסל ונכנסתי לבית הספר.
בשיעור הסתכלתי על מיריים וחשבתי על דרכים לספר לה ולשאר חבריי את הבשורה…
מצד אחד רציתי להישאר איפה שאני נמצא עכשיו,ומצד שני אני רוצה לבלות יותר עם אבי…