נועם רועם פרק 4
הגיעה ההפסקה.
כל הילדים רצו לחצר.
רציתי לגשת למיריים ולספר לה מדוע אני עצוב אך כנראה היא שכחה כי היא רצה לקפיטריה.
הלכתי עם אורי ואסף לחצר.
דיברנו על הרבה דברים כמו זה שהמורה שלנו:"דנה"מפחידה עם האף הגדול שלה…זה גרם לי קצת לצחוק.
ההפסקה נגמרה וכולנו חזרנו לכיתות.
למדנו כימיה,היסטוריה,חשבון ומורשת ואז הלככנו הביתה.
כך היה במשך שבוע עד שהגעתי ליומי האחרון בבית הספר.
הייתי צריך כבר לספר ולהיפרד מחבריי רק לא ידעתי איך…
בהפסקת הצהריים הייתה מלחמת אוכל גדולה וכולם היו במצב רוח רע…
ברוב טיפשותי סיפרתי לחבריי על כך שאני עוזב ישר אחרי מלחמת האוכל….
"מה!?"התפלאו חבריי.
"למה לא אמרת לנו קודם?"שאל אסף.
"פחדתי,לא רציתי להיפרד ממכם.."לחשתי.
"אז בגלל זה משכת את זה עד לרגע הכי לא מתאים?!"צעק אורי.
"אל תצעקו עליו!"הרגיעה מריים.
"הוא רק חשש"הוסיפה.
כמו תמיד מיריים הייתה היחידה שהבינה אותי.
"באיזו שעה אתה עוזב בדיוק?"שאל אורי.
"בחמש""עניתי.
"לאן?"שאל אסף.
"לדרום…"עניתי.
"כל כך רחוק?"התפלאה מריים.
"כן,אבל לא רציתי לעזוב,פשוט אבא שלי רוצה לבלות איתי יותר…".
הסתכלתי על פניהם של חבריי.כולם היו עצובים והרגשתי שגם מאוכזבים שלא אמרתי להם קודם לכן…
"מצטער שלא אמרתי לכם קודם…"לחשתי.
"זה בסדר…אתה מוכן שנלווה אותך היום הבייתה?"שאלה מריים.
"כן,בטח אני אשמח"עניתי.
כשהגענוהבייתה,עמדה ליד הבית משאית הובלה ענקית עם מלא עובדים שסוחבים את החפצים שלנו…
"נתגעגע אלייך"אמרו שלושתם.
"גם אני אליכם אבל אני מבטיח שנשמור על קשר"חייכתי וחיבקתי אותם.
מריים חיבקה אותי חזק חזק ולחשה לי:"אל תשכח אותנו טוב?"
"אף פעם"עניתי.
תגובות (0)