נשימה אחרונה

הנשימה האחרונה של הזאב הבודד…
הגורה חסרת האונים נעלמה מיזמן והנה אני, זאבה בוגרת, אמיצה, גאה..
עומדת מול ההמשך.. של פרק חדש בחיים..
עם הלהקה המציאותית שלי, עם המישפחה שלי, עם האנשים שהכרתי כאן.. אנחנו סוגרים פרק אחד, ועוברים לבא בתור.

אלו שידעתי נעלמו ואנשים חדשים נוספו, אני מוצאת את זה קשה, להיפרד, אבל אני גם מוצאת את זה קשה להכיר, לימצוא, לאהוב..

כל הדברים שעברתי, כל החוויות, והזוועות כאחד, כל זיכרון חקוק בזיכרוני כאבן, אבל אין ברור יותר מן התמונה האחרונה.
המיפגש האחרון לפני נשיקת המוות..

הפעם האחרונה, הנשימה האחרונה, רגע אהבה אחרון, והכל נימצא אצלי, וחשוב לדעת ולהבין.. שלמרות הקשיים שכולנו עוברים לשים קץ לחיים של עצמך זה לא הדבר הנכון לעשות, צריך לדעת להיתמודד עם הקשים שעוברים, ולדעת לבקש עזרה, חברים, משפחה, להקה.. כולם שם, אבל לכמה זמן… אי אפשר לדעת..

צריך לילמוד להנות מכל נשימה ולהיסתכל על החיים שמבוך אחד גדול, שהכניסה שלו היא הלידה, והיציאה היא המוות..
אבל בתוכו עוברים הרבה דברים, וליפעמים מגיעים למבוי סתום.. אבל לכל מבוי סתום יש פירצה שמימנה אפשר להמשיך ולעבור לשלב הבא..

ההבנה, הקליטה, בשנייה שאתם מרגישים את הדם זורם ויכולים לחוש את ההקלה בכך שאתם חיים – ולא משנה מי יצר את העולם, אם יצר, ואיך הגענו לפה ביכלל- אנחנו כאן, וזה כל מה שמשנה עכשיו.

לכולנו יש עליות ומורדות, וכמובן שלכולם יש סודות, אבל לא צריך לפרש את זה שמישהו לא מוכן לספר לכם משהו או לא מתחבר אליכם בקלות, לא צריך לפרש את זה כלא נכון.. יש אנשים שעברו דברים שגרמו להם לפחדים מסוימים..ויש אנשים כמוני, שקשה להם ליבטוח, וצעד אחד מהר מידי – הכל יתרסק ותימצאו את עצמכם ברשימה השחורה..

צריך לקבל שיש כל מיני אנשים, וזה לא משנה מה צבע העור שלהם או המין שלהם, או השפה שאותה הם דוברים… כל מה שחשוב הוא שהם חיים, וגם הם עוברים דברים דומים למה שכל אחד מאיתנו עובר..

כולם אומרים שהם רוצים חיים ארוכים, אהבה, ואושר.. אבל בכללי מה שאנשים באמת רוצים וצריכים… זה מישהו לחלוק איתו את המחשבות שלהם, את הרגשות שלהם.. זה יתן הכל, חברות, שימחה, אושר וליפעמים יצא מזה גם עושר….

והנה אני, מפנימה את זה.. שכמה שאני חזקה.. אני לא אוכל לישרוד בלי הלהקה המקיפה,שלי, המגנה עליי, התומכת, האוהבת, ובכללי… המישפחה, הלהקה היא מישפחה, המישפחה היא להקה.. בסופו של דבר הכל שווה…