אשמח לפידבקים, שלילים וחיוביים כאחד.
תודה

סדריק הבנזונה

אשמח לפידבקים, שלילים וחיוביים כאחד.
תודה

שבוע אחרי רצח רבין

לא מפסיקים לדבר על זה בחדשות, בגן, ברחוב במשפחה. איפה שלא תרצו – הרצח הזה זעזע את כל המדינה. הרחוב גועש, הימנים מתגוננים והשמאלנים מבכים על האובדן. אני שוכב על המיטה בחדר של ההורים ושומע את מהסלון את אינספור השידורים שמסקרים את האירוע. נשמע כאילו השדרן כבר למד את אוסף המילים שהוא חייב לכלול לאורך כל השידור שלו – רצח מזעזע, אובדן גדול, קמפ דיוויד לאן ועוד. בערך אחרי הצהריים עכשיו, והתריסים מוגפים ויש חושך נעים כזה בחדר. אבל ההרגשה, ההרגשה רעה. נשים בצד את ההצלפות מהחגורה שאני חוטף מאבא ברגעים של תסכול מתמשך ואת זה שאני גר בחדר אחד יחד עם עוד שני אחים גדולים. העובדה שעבר שבוע מהרצח, ובנתיים נרצחו, נהרגו, מתו – עוד עשרות, מאות או אלוהים יודע כמה אזרחים נוספים במדינה והם לא מזיזים לאף אחד את הביצה השמאלית כי רבין, מנהיג דגול ואחראי, מת – משגעת אותי. אז אחלה, מנהיג מת. אבל בנתיים יש עוד כ"כ הרבה שהגיעו לפגוש את אלוהים ועוד יותר משפחות שמקללות אותו על הרגע הזה – וזה לא, מזיז, לאף, אחד..

באלי לקפוץ מהחלון ולתפוס כותרות בחדשות – "ילד בן 7 מהרצליה קפץ אל מותו מביתו שבהרצלייה". להחזיר אצבע משולשת לחיים המזוינים האלה ולהורים הנפלאים שגידלו אותי בצורה כזו מחורבנת. אבל אז אני נזכר שיכול להיות שאני אתחרט על הרגע ושאולי כדאי לחכות טיפה, ואולי טיפה הרבה. יכול להיות שבגיל שלושים עם שתי ילדים ואישה אני אסתכל על הרגע הזה ואגיד לעצמי – תודה רבה שלא עשית את הטעות המפגרת הזו. אני נזכר בזה שהבטחתי לעצמי להיות הורה הרבה יותר טוב ממה שאמא ואבא שלי היו בשבילי. נזכר בזה שאני פחדן. אני מחליט לתפוס את הראש בתוך הכרית ולבכות. לבכות עד צאת הנשמה. החיים האלה לא מגיעים לי. אני שונא אותך אלוהים. "אלוהים למה נתת לי חיים, אלוהים". זה השיר היחיד שאי פעם כתבתי וכנראה אכתוב בכל החיים שלי וכל זה בגיל 7.
סדריק הבנזונה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך