סוף סוף שמים לב..

יש מלחמה, אני אפילו לא יודעת אם אפשר לקרוא לזה כך..
והמלחמה לא רק בדרום,
היא הגיע גם לאזור תל אביב.
ואני אומרת? סוף סוף!
סוף סוף שמים לב ופוקחים עיניים.
ותכלס, אם הרקטות לא היו מגיעות למרכז, לא היו שמים על הדרום גם עכשיו.
אז הנה, אנחנו מתחילים להבין ומנסים לחיות ולהמשיך בשגרה.
ומבינים, שזה ממש לא פשוט לחיות כך.
וגם שאני, גרה במרכז. וכרגע זה הגיע כבר אלינו, אני באמת מתחילה להבין.
פתאום הכיתה מתרוקנת,
שומעים "בומים", ואזעקות מחרישות אוזניים.
פתאום מתחילים להתפלל בכוונה, או בכלל להתפלל.
ובבית, כול היום מול ערוץ 2. "מהדורה מיוחדת" שנמשכת 5 ימים.
שוכבים על הספה ומרגישים אותה זזה מההדף.

ואני מוצאת את עצמי חושבת לפעמים, למה הערבים בעזה, פשוט לא נהנים להם מהרצועה, מחוף הים,
והאחלה מקום שתפסו לעצמם?
והם רוצים את כול הארץ?
אז יש לי דבר אחד לענות להם..
תמשיכו לחיות בסרט! ><