אין לי שם לזה. תמודדו

מבולבלת את מסתובבת בעולמך, חסרת מטרה, חסרת רצון.
כמו מוכת כלבת את מסתובבת שפופה ברחובות, אינך מוצאת עוד טעם להשאר באותו המקום אז את הולכת לסמטה אחרת ממצה אותה וממשיכה בדרכך הכואבת.
את יוצרת חומות סביבך, חומות קשים שלא ניתנים לפריקה. אינך רוצה בקשרים את מפחדת להתאכזב.
לכולם מטיפה על החיים הנוראים שבחוץ, על כך שאין אמונה בבני האדם, והם? הם מלגלגים, צוחקים. הרי מה את כבר יודעת, אפילו לא בת ארבע עשר?
את אינך שופטת, מה הם כבר יודעים? את האמת עדיף להם ככה. לך נמאס להחקר ל הזמן. מאסת בזה, מאסת בהכל.
את מתקיימת משאריות של אחרים, זבל.
לחם יבש ושברים של צחוק, אין זה מפריע לך. נהיית אדישה לכל או אטומה איך שיירצו.
בפנים כולך ריקה, איבדת טעם ואבדת בטעם.
כולם מחפשים עוד לחם אבל את מסתפקת בפרוסה שיש לך.
כולם מחפשים בדיחות בשביל עוד צחוק אבל את מעדיפה רק שאריות של זיכרונות שבמהרה יעלמו.
כולם מחפשים רצון, שפיות, אהבה, נתינה.
את כבר לא מחפשת, נשארת באותו המקום. אין בך כוחות.
כולם הולכים, כולם חוזרים מחפשים אבל את. את לעולם נשארת.
"שנים כולם הולכים, שנים כולם חוזרים, רודפים אחרי השמש"