אלה החיים…וזה מה יש.

בטוב תמיד יש רע, וברע תמיד יש טוב, שבו תמיד יש רע, ובו תמיד יש טוב, שבו תמיד יש רע…כמו יין ויאנג, מתפתלים סביב ליבינו במעגל אחד גדול ואינסופי של ייאוש. הרוב מעדיפים להתעלם ממנו, לעטות מסכות של אושר ולדבר על הסינגל האחרון של ONE DIRECTION, או על זה שג'סטין ביבר התחיל לעשן לאחרונה, או לא כל כך לאחרונה, ולהגות את הרעיון ה"גאוני" של "בואו נחתוך ורידים, ונעלה את זה לאינטרנט בשביל שהוא יבהל ויפסיק." כן, למה לא? בואו נסכן את החיים שלנו ושל עוד מליון בנות בשביל שאיזה כוכב פופ ממוסחר ירד מהתדמית ה"בוגרת" שהוא מנסה לסגל לעצמו. אפרופו מסכות.

ויש כאלה שמודעים לקיומו של היאוש. של המעגל. של הכל. מודעים. לא,
מודעים מדיי.

המעגל נכרך סביב ליבם ומתהדק עד שהם כבר שוכחים מה זה אושר. מה זה חיים "נורמליים" (, אם אפשר לקרוא לזה ככה). מה זה אוויר.
הם מיואשים.
תציעו להם מרפא? אפילו זה כבר לא יעניין אותם.
הם רוצים פתרון מיידי. לא משהו שיקל על הסבל. משהו שיעצור אותו. ועכשיו.
הם רוצים מוות.
הם חותכים ורידים לא בתור מסכה.
הם עושים את זה כי הם רוצים למות.
למות.
למות.
למות.
ההד המהדהד בראשם שוב ושוב, זה שאי אפשר להתעלם ממנו. הכאב.
בואו ואסביר לכם כאב מהו.
הכאב הוא מעמסה כבדה מאוד שמלווה אותך.
נצמדת אליך.
מכרסמת את הנשמה שלך
בכל
שנייה
ושנייה
של כל
יום
ויום.

הכאב הוא מעמסה מנטאלית, שעם הזמן הופכת למדקרת כאב פיזי בחזה שפשוט נמצאת שם ולא הולכת.

הכאב, פיזי ומנטאלי כאחד, הוא תוצאה של התנהגות חסרת אחריות של איזה מטומטם אחד שחשב לעצמו שזה מצחיק לראות מישהו
בוכה
מתמוטט
נשבר
מתחנן לרחמים
מוותר
מוותר
מוותר
מוות
מת.

הכאב הוא בדידות. הוא רעב, רעב המורגש בכל הגוף שלך לדבר עם מישהו, להסיח את דעתך מהדבר המוזר הזה בחזה שלך שדוקר את הלב, שוב ושוב, ולא מפסיק.

הכאב הוא צלקות עבר. תמונות שחוזרות ונשנות בראש של איך מישהו התעלל בך בילדותך, או של איך מישהו עשה ממך מושא ללעג לעיני כל, בעוד שאתה ממלמל חרוז טיפשי על אבנים, ומקלות, ועצמות שבורות.

הכאב הוא מילה שכוונה אליך, וחזרה על עצמה באופן הזה מספר כל כך רב של פעמים עד שאתה התחלת להאמין בה בעצמך.

הכאב הוא נערה ש, בצער רב וביגון קודר, נפלה בקסמיו של בחור כלשהו, ולא מצליחה להשתחרר. וגם אם הבחור הזה נחמד אליה, וקרוב אליה, ואולי אפילו מרגיש כלפיה את אותו הדבר, זה בסופו של דבר יהרוג אותה כי היא יודעת שאף אחד לא ירצה אותה כי לפני איזה כמה שנים לא כל כך טובות איזה אידיוט אחד החדיר לה לראש שהיא מכוערת ושהעולם יהיה מקום הרבה יותר טוב בלעדיה…

Sticks and stones may break my bones, הא?
שלא תעזו אפילו לנסות להגיד לי שזה לא כואב יותר מעצמות שבורות.