אמא, איפה אבא?
לפתע נשמעה דפיקה בדלת.
דניאל בת ה10 רצה בשמחה לראות מי דופק. אמא עוצרת אותה בקצה המסדרון מסמנת לה להיות בשקט.
"אמא מה קרה?" אין תגובה לעת עתה.
חוזרת לחדר. אחרי כמה דקות הסיטואציה נשכחת ממנה.
—
היום הראשון לכיתה ו', דניאל חוזרת הביתה מהביצפר עם חברה. כבר ברחוב היא מרגישה שמשהו לא בסדר. רואה ניידת משטרה בתחתית הבניין. 'בבקשה לא שוב' היא מתפללת בתקווה שמישהו שם למעלה ישמע. החברה מבקשת לבוא אליה הביתה והיא נאלצת לדחות אותה בתירוצים. היא כבר יכולה לנחש מה היא תראה שם בבית והיא ממש לא בטוחה שהיא רוצה צופה נוספת לאירוע. "אולי במקום שתבואי אלי אני יבוא אלייך?" דניאל מבקשת בתקוה להתחמק לכמה שעות מהאירוע. "בכיף בואי.."
שמונה בערב. דניאל חוזרת הביתה.
"אמאא!! איפה אבא?? הוא לא אמור לחזור כבר? רציתי להראות לו משהו!"
"הוא יחזור היום מאוחר"
נו טוב. דניאל עולה לחדר. רואה את אחותה יושבת ובוהה בקיר.
"דניאל טוב שנזכרת!! איפה היית כל היום??"
"ראיתי שיש שוטרים תיארתי לעצמי שזה שוב ההוצאה לפועל אז הלכתי לחברה, מה קרה?"
"מה קרה? אבא בכלא זה מה שקרה!!!"
דניאל משתתקת בהלם.
"מה? מה פתאום בכלא? מה הוא פושע??"
"אני לא יודעת מה קרה אמא לא מוכנה להסביר כלום. אני רק יודעת שהוא לא הצליח לשלם משהו (כרגיל) אז לקחו אותו למעצר."
"מעצר? זה כמו כלא בסרטים שקושרים אנשים ומענים אותם??? "
" אני לא יודעת דניאל.."
"אני מפחדת!!"
"תאמיני לי שגם אני."
—
"אמא איפה הספרים שלי?? אני לא מצליחה למצוא כלום בבלגן הזה!!"
"תחפשי באחד הארגזים בסלון, מצטערת על הבלגן ככה זה יהיה עד שנסדר את הכל."
דניאל מחטטת בארגזים עד שמוצאת מה שחיפשה.
אוף עם הדירה הזאת. הכל קטן ומבולגן ואין מקום לשום דבר.
אפילו להתלונן היא לא יכולה. היא יודעת כמה היה קשה להורים כשההוצאה לפועל סילקו אותם מהדירה. אפילו לא נתנו להם הזדמנות למכור אותה בעצמם. ועכשיו הם נשארו חסרי כל בדירה הקטנטונת הזאת שאלוקים יודע איך הם עומדים לשלם את השכירות שלה.
דניאל ממשיכה לחטט בארגז בתקווה למצוא את הספר האחרון פתאום היא מוצאת מעטפה ועליה נכתב בכתב ילדותי 'לאבא', הזכרונות מציפים אותה. עברו כבר שלוש שנים. היא פותחת את המעטפה.
"אבא
אני מתגעגעת אליך מאד
אמא לא הסכימה לגלות לי איפה אתה אבל רוני אומרת שאתה בכלא.
אני יודעת למה לקחו אותך ואני גם יודעת שתחזור מהר
אני אוהבת אותך
דניאל.
ואגב, בכלל לא אכפת לי שהשוטר לקח לי את הטלוויזיה."
תגובות (1)
ואיי מצטערת מאוד לשמועה
=(
אבל אני מאוד שמחה שאוצת את זה וששתפת אותנו בסיפוריך האישי
אוהבת אותך ומקווה שאת תמיד תהיה מאושרת ואל תידהגי הכול היה
טוב שמחה שעברת את זה ושכול זה מאחוריך
את בן אדם מדהים
ועם את רוצה לשתף לספר להגיד או ליתיעץ אני תמיד פה בישביל לעזור
אוהבת שרית