אתה, השקר? האמת שלי?

מהשקט שלך, לסערה שלו.
מהדימיון בינינו, לנוחות איתו.
מהמילים המלטפות שלך, לביישנות המציקה שלו.
מהבגרות שלך, לילדותיות שלו.
ואני חושבת,
ושוב אובדת בתוך עצמי.
איך יכולתי לתת לזה לקרות?
להכיר את האדם היחיד שבאמת יצא לי להתחבר אליו,
בצורה הכי עמוקה שיש,
ואז,
להבין שאני מתחילה לשכוח.
ממנו.
וזה בחיים לא קרה לי קודם.
הבלגן הזה, תמיד נשאר בפנים.
מה אני עושה?
מה הלאה?
ואני כל כך קרובה לאבד אותך.
האמת כואבת, אבל לחיות עם השקר…
מה זה יעשה לי בפנים?