את עצמך

כל יום מחדש גורם לי להביט בך בדרך אחרת. יום אחד את חכמה, יום אחר את מושכת. כל שבוע אני מבחינה בדבר חדש וטוב יותר באופי שלך. עם כל שעה שעוברת אני מוצאת את עצמי בוהה בך, מנסה לחשוב על כך הדברים שהופכים אותך למי שאת. את יודעת לחייך, לחייך כמו שאף אחד אחר לא יודע. השתנית, אבל את עדיין את. תמיד את מוקפת באנשים אחרים, חברים, מכרים. מדברת וצוחקת. אני חשה שליבי מחסיר פעימה כשאת מעיפה את שערך לאחור. את כל מה שאי פעם ארצה להיות, ובאותו זמן את גם כל הדברים שאני אוהבת בעצמי.
את תמיד איכשהו מצליחה לענות תשובה שלא ידעתי לחזות. השיחות שלנו מעטות, אבל הן כל מה שמחזיק אותי. את, האופי שלך, הצחוק שלך, למען השם, כל כולך! את הדבר הכי טוב ונורא שהיה יכול לקרות לי.
אני שונאת אותך, באמת שלפעמים אני שונאת אותך. אבל כמות הכעס קטנה כל כך ביחס לאהבה. וניסיתי, ניסיתי להתעלם. חודשים שאני מנסה להפסיק איכשהו את כל הרגשות שמתעקשים לזרום לי בגוף כשאני מביטה בך, אבל לשווא. אני מאוהבת לחלוטין בכל חלק בגוף שלך, אבל העיניים שלך הן הדבר שמשפיע עליי בצורה הכי קשה. יש לך עיניים חומות. חומות יפות יותר מהעץ הכי יפה שקיים בעולם, רכות יותר מהבד הכי רך ונעים. קיוויתי שזה ייעלם, שזה ייגמר ואוכל לחזור לחיי. אבל עם כל יום שעובר, זה נדמה שהרגש בליבי רק מתגבר. גדל וגדל עד שאני חשה כי יום אחד פשוט אתפוצץ.
את לעולם לא תסתכלי עליי באותו אופן, אני יודעת. אני שום דבר בהשוואה אלייך, נורה קטנה לעומת עיר של פנסים. אבל התקווה שלי היא דבר אכזרי. היא ממשיכה לחיות, לא משנה כמה אני מנסה לכבות אותה. מילאתי את כל זמני הפנוי בדברים אחרים. מוזיקה, לימודים, כתיבה וקריאה, הכול כדי להפסיק לחשוב עלייך.
כתבתי כל כך הרבה שירים וקטעים שמבוססים עלייך, על הרגשות שלי כלפייך. שירים להם אני כותבת מנגינות כל היום, רק כדי לחשוב מה את תגידי עליהם, לדמיין את התגובה שלך כשאספר לך שכתבתי את הכול בגללך, בשבילך. מובן שלעולם לא אוכל באמת להראות לך אותם. הם שלי, מפוזרים על השולחן שלי, מציצים מתוך המגירה המלאה דפים. הם לא מספיק טובים כדי להראות לך אותם.
ואף על פי שאני מאמינה בעצמי…הכול, כל התקוות, הרגשות, הציפיות, המחשבות, כולם מתחילים להשתגע בתוך גופי כשאני מסתכלת עלייך. יכול להיות שהם נחלשים.
אך ככל שהזמן עובר, אני יותר ויותר בטוחה שהם מתגברים. בגללך. את גורמת לכל הבלגאן הזה לקרות בגוף שלי, העיניים שלך הן אלה שאני שוקעת בתוכן כל פעם שאני מביטה בך.
אבל למרות כל זאת…למרות כל הכאב והאכזבות שהציפו אותי ברגע שנכנסת לחיי, למרות כל הייאוש שחוויתי בניסיונותיי לגרום לך לשים לב אליי…
לא הייתי משנה בך אפילו דבר אחד קטן ובודד.