תפסיקו את השנאה, רק שלא תתאבד עוד ילדה!

אולי היא קצת שונה, משונה,
אבל זאת לא סיבה לפגוע בה,
לרמוס אותה,
לשבור אותה.

ואולי קרה משהו?
אולי המשפחה שלה הרוסה?
אולי סבתא שלה נפטרה?
אולי אמא שלה מכה?

אבל לא טרחתם לשאול,
לא טרחתם להתעניין,
רק טרחתם להרוס,
להעלים את טיפת התקווה,
טיפה כה קטנה,
גם היא בקושי נשארה,
בקושי שרדה את הסבל שעברה.

וכשהיא התחילה לחתוך,
חשבה להתאבד,
התכסתה עוד יותר,
התחבאה בתוך עצמה,
לא חשבת לשאול מה קרה,
להביע מעט דאגה.

וכשנמצאה גופתה,
שוכבת דמומה בחדרה,
רק אז הבנתם את גודל המכה.
לא מספיק שבבית סבלה,
בבית ספר, סופית הרגתם אותה.

התחלתם לבכות,
לקלוט את גודל הבעיה,
אבל היא כבר הלכה,
ולא תשוב,
המצפון אותכם יתקוף,
שוב ושוב.
אך אין פתרון לבעיה,
רק להנציח את זכרה,
להעביר את הסיפור הלאה,
להפסיק אם השנאה,
רק שלא תתאבד עוד ילדה.