דמעות שעליי למחוק

והנה הילדה גדלה בעוד שנה. הילדה שלה כל כך ציפית.
היא מודאגת מכמות המתנות ולא יכולה לחכות שמחר יגיע, שמחה ללכת לישון כי היא יודעת שבפעם הבאה שתפקח את העיניים היא תהיה בת 8.
אני זוכרת את יום הולדת 8 שלי. אני זוכרת את המתנות, שתיים מכל אחד. את המבטים המרחמים והמודאגים. את המחשבות שהתרוצצו בראש שלי- ששום מתנה לא תחליף את מה שרק איבדתי.
אני זוכרת את הדמעות שמיהרתי לנגב כדי לא להעציב את אמא. אני זוכרת את הדאגה לאחותי שבדרך. האחות שבעוד 24 דקות תהיה באופן רשמי בת 8. ואני מאחלת לה את כל הטוב שבעולם, ואני מאחלת לעצמי תמיד להיות שם בשבילה. להיות שם כשאתה לא תהיה לידה. אני מאחלת לה להשיג את כל מה שתחלום.
אני יודעת שהיא כל מה שדמיינת שתהיה: מלכת יופי שבעיניה הניצוץ של להשובבות שלא כבה לעולם, רקדנית, זמרת ועקשנית בדיוק כמוך.
אני יודעת שהיא מתגעגעת אליך, לאבא שמעולם לא היה לה. ואני יודעת שאני מתגעגעת אליך ורוצה רק לראות את אותו ניצוץ הצחוק שתמיד היה בעיניים שלך. לשמוע את הצחוק המתגלגל שלך. לשחק לך בשיער בדיוק כמו פעם.

מחר היא תהיה בגיל שאני הייתי כשאיבדתי אותך ואני רוצה להבטיח לתמוך בכל דרך שאליה תפנה, להיות שם בשבילה גם כשהיא לא תצטרך אותי, אלא רק תרצה. אני אוהבת אותה כל כך ולפעמים נורא קשה לי להראות לה את זה. אני מבטיחה להשתדל יותר.