הבדידות הזאת

כן… אין לי כוח עכשיו לבחור מילים יפות בשפה יפה עם משמעות עמוקה שבאמת יצליחו לתאר את מה שאני רוצה להעביר כאן.
למה בזמן האחרון אני מרגישה כל כך בודדה? באמת שזה מוזר, כי החברים שלי לא מתרחקים ממני (בעצם הם כן, אבל הם לא מתכוונים לזה), הם פשוט לא מתייחסים. או שאני לא מתייחסת/מתעלמת/אדישה או כל דבר אחר שאני באמת.
אני לא מצליחה להבין את זה, אני כל כך רוצה להצליח להתחבר לאנשים, אבל כל אחד שאני מתחילה לדבר איתו או מובך או נבהל. ברצינות, למה את צריכה לקפוץ מבהלה כשאני מתיישבת לידך? סיפור אמתי.
אז נכון, אני באמת מתנתקת, אבל זה לא שמישהו עושה עם זה משהו. כלומר, חוץ מאחת שהיא בערך היחידה שאני מחשיבה כחברה כרגע. או שתיים. לא ממש בטוחה כבר.
ואני כל כך כועסת על עצמי כי אני פחדנית שלא מסוגלת לכתוב את זה בקבוצה מהפחד ששוב לא יתייחסו אלי ואז אני ארגיש כל כך מובכת כי לא שמים לב למה שאני כותבת אפילו שאני באמת מתכוונת לזה וצריכה את ההתחייחסות. אבל איך אני אדע אם לא אנסה? אני לא יודעת, אני באמת לא יודעת.
וזה לא רק הם, בימים מסוימים אני מרגישה שאני לא רוצה לקום מהמיטה מרוב תשישות. וזה מוזר כי יש לי המון זמן פנוי (שאני לא מנצלת כי מה לעשות, אני עצלנית ואדישה וחסרת כל רגש של מחויבות למשהו) ואני עדיין אומרת לא לכל דבר ששואלים אותי.
תגידו, זו מן תקופה כזאת של גיל ההתבגרות? כי אם כן אני ממש אשמח להיות בת עשרים כבר.
אני אוגרת בתוכי כל כך הרבה דברים שאני לא מעזה לספר לחברים שלי ולעזאזל עם זה (וסליחה על השפה, רק עכשיו התחלתי לדבר ככה, אני מניחה שזה קשור גם)! אני רוצה לצרוח ולבכות אבל לא. פשוט לא. אני לא מסוגלת. רק כשאני מדברת עם אנשים אני מצליחה לגרום לזה לקרות ואני פשוט לא מדברת עם אנשים. וגם אם כן, אני לא בדיוק אקפוץ מהתרגשות אם אני אבכה מול אחד (חוץ מאותה אחת שציינתי כבר קודם).
כבר מזמן שמתי לב שאני אדם שפשוט לא מקשיבים לו. אני יכולה לדבר במשך שעות וגם כשאני אסיים אף אחד לא ישים לב שבכלל אמרתי משהו.
אני גם חסרת חוש הומור. כן, אני מודעת לכך. אבל יש לי הומור משלי, שלא מבינים כי המחשבות שלי שונות לגמרי משל אחרים בגילי. למה לא נולדתי לפני עשר שנים? אני בטוחה שהייתי יכולה להסתדר הרבה יותר טוב אז.
בקיצור, סליחה על החפירה ועל העובדה שעברתי בין פניות במשך המה-שזה-לא-יהיה שכתבתי פה. הייתי צריכה מקום להוציא את זה בו.
אני כן, ובטח האינטרנט הדפוק שלי יתנתק ברגע שאלחץ על פרסום, אז אני מעתיקה את כל זה עכשיו כי אני בחיים לא אמצא בעצמי את הכוחות לכתוב משהו כזה שוב…