הדברים שאני מחביא

הדברים שאני מחביא לא במגירה, או מתחת למיטה.
או באיזו כספת שחורה, מאפירה וישנה.
הם נמצאים במקום כה חשוך ואפל,
שאיש לא נכנס לשם, אפילו להסתכל.
וכאשר אני פותח למישהוא את הדלת,
זה תמיד נגמר בצעקות…
למה מכל היצורים בעולם,
אנו לוקחים את העול בשביל כולם?
האם עשינו משהוא רע?
משהוא פשוט מרושע?
מדוע כל אחד שרואה,
אף פעם לא בוכה,
כאשר הוא רואה את הסבל?