החברות שלי- פרק 1+ הקדמה :)

~פעם ראשונה שאני כותבת סיפור אישי שמישהי סיפרה לי ומרשה לי לכתוב אותו פה כמובן באנונימיות, אבל החברה שלי סיפרה לי את זה לפני הרבה זמן ופשוט אני זוכרת.. ומשהו אחרון וחשוב לפני שמתחילים: יש כמה דברים שאני המצאתי אז לא הכול אמת פה.. תודה, אני :)~

– הקדמה-
היי קוראים לי מעיין אני בת 12, אני גרה באשדוד.
יש לי חברה הכי טובה שקוראים לה בר אבל אני לא ממש מרגישה שאנחנו החברות הכי טובות, אני מרגישה שנויה החברה הכי טובה שלי ופשוט אני לא אומרת לאף אחד..
חברה אחרת שלי גרה בתל אביב, שמה הוא ליאם. פעם כשהיינו קטנות היינו החברות הכי טובות עד שבאיזשהו שלב בגן עברתי דירה. אנחנו עדיין שומרות על קשר וחברות. אבל לכל אחת יש את הכיתה שלה והחברות שלה.
לאמא שלי קוראים סיגי ולאבא שלי ירון. יש לי שלוש אחים:
– חן: בן 19 בצבא
– ירדן- בת 15
– אני, מעיין: בת 12
– אח שלי התינוק: בן חודשיים.

~התחלה:~

"מי זאת?" צחקק עדי והסתכל לי בטלפון, "חברה שלי, סתום!" עניתי בכעס כי הסתכל מי מתקשר אליי עכשיו. זאת הייתה ליאם. לא היה לי כוח אליה כי רצינו שניפגש והיא רוצה לישון אצלי ואין לי כוח אליה. כשחזרתי הבייתה פתחתי את הטלפון שלי ונכנסתי לוואצפ, היה לי 100 הודעות ממנה שלא ראיתי. הסתכלתי עליהם ובכול תגובה היא רשמה: "מעיין, מעיין, מעיין!!". "מה?" עניתי לה כי הייתה מחוברת. "מרשים לי לישון אצלך ^_^" אמרה והוסיפה חייכן. אני לא ממש זוכרת שקבענו שהיא תישן אצלי או אני אצלה. אבל טוב מה אני יעשה?!
"יופי! אבל לא בטוח אני יוכל, אולי אנחנו יוצאים :(" שיקרתי. "אוף!" השיבה.

"מעיין?" רשמה ליאם, "מה?" עניתי בלי להוסיף שום חייכן. "תכירי לי את החברות שלך, נויה ויעל." כתבה . הרגשתי שהיא סתם מנצלת אותי. כי כול הזמן שאנחנו נפגשות יוצא שאנחנו מדברות על נויה ויעל, החברות הכי טובות. אני מרגישה שהיא רוצה להיות החברה שלהם מאשר שלי. וזה מעצבן נורא..

"את רוצה שאני יעשה קבוצה או שאתן לך תמספרי טלפון שלהם" רשמתי בפשטות רציתי שתעזוב אותי כבר, מצדי שהם יהיו חברות אבל שלא יגזימו. "אממ" היא התלבטה. "נראלי קבוצה!" השיבה לאחר דקה. פתחתי קבוצה ושמה: "זאת ליאם":
(כשמתכבים בקבוצה אני עושה את זה – וכשרגיל או מדברים או שמדברים בפרטי אז יש " (גרשיים רגיל)

– נויה: היוש
– יעל: היי
– אני: חח היי, תכירו זאת ליאם :)
– נויה: היי ליאם! איפה את גרה?
– ליאם: היוש בנות! אני גרה בתל אביב.

וככה התפתחה השיחה.
יום למחרת…