היה לי חבר… עכשיו זה סתם עוד אדם.

אתה חושב שיש לך חבר? חבר אמיתי?- צר לי לבשר לך ש… אתה טועה!
רבים בטח יקראו זאת ויאמרו: "אני לא טועה. יש לי חבר/ה הכי טוב/ה!".
אז אני רוצה לומר לך משהו… אני הייתי אותו אדם שחשב כך בעבר.
אבל אם חושבים על זה יותר, אין דבר כזה חבר אמיתי.
תגיד את האמת.. קרה לך פעם שאותו "חבר" פגע בך וצחקת איתו? אתה חושב שאני לא חוויתי זאת פעם? בטח שחוויתי!
אתה מחייך וצוחק כאשר מעליבים אותך, אך אתה נפגע. הנשמה שלך נפגעת. אותו עלבון לא נשכח מזיכרונך, אף על פי שאתה רוצה לשכוח אותו. רוצה להבריח את העלבונות שמכים בנשמתך שוב ושוב… ואתה? אתה מחייך ולוקח הכל בקלות.
"לא אכפת לי שקראת לי שמן או שעיר או כל דבר אחר… למה? כי אני צוחק איתך… כי אתה חבר שלי.. כי חברים צוחקים אחד על השני!" אתה מכחיש הכל וממשיך לחייך, הרי הכל "בסדר". אותו חבר שהעליב אותך בסדר.

יש גם את סוג החברים שמעדיפים לא לפגוע בך פנים מול פנים. אלא מול אנשים אחרים.
הם מרכלים.
"ראית את הנעליים שהיא שמה היום? לא מתאימות לחולצה! איך היא לא מתביישת לצאת ככה מהבית?!" הן מצחקקות ביניהן. חברות שלך מצחקקות ביניהן.
ויש גם את סוג החברים שמספרים סודות.
"היא אמרה לי שהיא עוברת לפנימייה שנה הבאה.. ההורים שלה לא רוצים אותה בבית.. היא אמרה לא לספר, אבל בכל מיקרה אתם תיראו שהיא תעזוב.. אז זה לא משנה אם תדעו עכשיו או עוד כמה חודשים" היא אומרת ומידי פעם פוזלת לעבר הספסל עליו את יושבת. פוחדת שתשמעי את חברתך הטובה ביותר מספרת את הסוד שלך.

אז… כפי שאמרתי.. כולם יגרמו לך להזיל דמעה לפחות פעם אחת, יעליבו אותך (אפילו אם זה "בצחוק"), ישפילו אותך…
והכי פוגע?- יגרמו לך לתת בהם אמון ואז… המכה תבוא בבת-אחת. תצמיד אותך לקרקע תוך שניות ספורות ולא תיתן לך להתרומם.
הבור אליו נקלעת לאחר פגיעה באמון, הוא בור מימנו קשה לצאת. אפילו אם תנסה לטפס החוצה בכל כוחך, לא תצליח… אתה יודע למה?
כי אותה פגיעה תמיד תיזכר לך. לא בגלל מה שעשו לך… את זה אפשר לשכוח.
אלא בגלל שזה בא מאותו אדם שנתת בו אמון. אותו אדם קרוב. אותו אדם שהיית קורא לו:
"חבר".