26.9.15- "המסכה תרד, ואיתה גם הדמעות"

mikenk 26/09/2015 639 צפיות תגובה אחת

לפעמים גם כשכולם מסביב אתה מרגיש שהבדידות חונקת אותך,
אתה מנסה לתפקד כרגיל אך אתה מרגיש את הכאב,
אתה מחייך אך כואב לך כל כך.

עוד צעקה אחת ותחנק שוב מהדמעות,
עוד נשימה אחת וזה נגמר,
המסכה תרד ואיתה גם הדמעות,
והדבר היחידי שמצליח לגרום לך לשכוח מהכאב הזה הוא החיבוק שלו,
החיבוק היחידי שמרגיש לך אמיתי.

אתה שומע את כולם מדברים סביבך אבל אתה לא מקשיב,
כי הכאב משתלט עלייך ואתה חלש מדי בשביל לחזור לעצמך,
כל החלומות שלך הפכו לרחוקים יותר,
וקשה לך להיות עצמך.

אז אתה מסתכל במראה,
שוב נגעל מעצמך,
וצועק את אותה הצעקה,
נחנק מאותם הדמעות,
והמסכה יורדת ואיתם גם הדמעות,
אבל עכשיו אין מי שיחבק אותך.

לפעמים גם כשכולם מסביב אתה מרגיש שהבדידות חונקת אותך,
והמחנק מעולם לא עובר.


תגובות (1)

מסכימה…..
אני יודעת שזה יישמע קצת לא נעים וחסר טאקט, אבל הדבר שהחזיק אותי.. אני? בכל הדבר שקרה לי זה לא לשכוח מה אני אוהבת. תנסה לעשות את מה שאתה אוהב, תשמע מוזיקה, תכתוב אותה – ריצות בערב זה תמיד כיף ומשחרר. אתה אדם כזה מוכשר ומדהים, וחשוב שתזכור את זה.
אני מקווה שהכל יהיה בסדר בהמשך, כי אתה חזק מספיק בשביל לעבור כל דבר ♥

27/09/2015 09:50
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך