הנערה על הבמה

הנערה פחדה משום שידעה את מקומה.
הנערה ניצבה על במה. רגליה הסדוקות קפאו, קולה סירב לצאת, ידיה ננעלו ואף הדמעות הגואלות נשארו חנוקות בגרונה.
הנערה התאבנה.
נדמה כי קולה שכח את מלאכתו העדינה, שהייתה מהוללת על ידי רבים בשנים עברו. רגליה, שהיו לתפארת הרגליים כולן, דמו כעת לחלק זר בגופה, לאיבר מיותר. שפתיה האדומות הנושנות, שפיתו גברים כה רבים למיטה הריקה, נכחו כעת בבושה, סדוקות ופצועות.
הקהל ישב במתח וציפיה, הריי מולו תהיה החזרה הנדירה של הכוכבת הצעירה, הביט בביקורתיות בדמות שעל הבמה, ספק אישה ספק נערה, נדמה שגם היא אינה בטוחה בהגדרה.
לאחר דקות מספר, יש שיגידו שניות ספורות, גידופים ותזוזות של אי נוחות החלו להשמע באולם. כמה אנשים קמו בתירוץ לשיחת עבודה חשובה, אחרים טענו למעי רגיז ובייביסיטר לא אחראית. אלה שחשבו עצמם אמיצים קמו ומחו, ההופעה הזו לא מוצאת חן בעייננו. היא איננה מי שהייתה פעם. שבר הכלי הזה אינו דומה דבר לתהילת העבר.
הגרוע בשיתוקה של הנערה היה כי דווקא את רוח הנטישה שבאולם עיניה ראו. קולה הפנימי שדווקא לא נדם, החל לוחש לה את סיוטיה הגדולים ביותר.
אם אין הצגה, לחשש, ואין קהל, אז למה צריך שחקנית ?

האולם, שנותר כעט כמעט ריק מאנשים, היה נדמה כמקום העצוב והשומם בעולם.
למתבוננים הנותרו כעת, לאלו יחידי הסגולה שהביטו בנערה במשך דקות ארוכות, צמצמו את עינהם ודרשו להבין את הבעיה הסובלת ממנה הנערה.
אלה, האמיצים באמת, הבחינו לאט בחבלים הקושרים את הנערה למקומה.
מבטה החסר אונים גבר כשהבינה הנערה, שהרגישה כבר ילדה, שכמעט ולא נותרו אנשים עימה, וכי היא לבדה. הפחד היה כעת כולה, והיא התקשתה לנשום.
קמה נערה מין הקהל ברעש ממושבה, וצרחה את נשמתה לאור סבלה המייסר של הנערה על הבמה. צרחתה הייתה ראשית העולם, צרחתה הייתה ההזדהות בסבלה של הסובלת שמולה.
קמו שאר בני ההתבוננות וצרחו גם הם, צרחו את כל האימה והפחד, צרחו את יסוריהם.
פקחה את עיניה הנערה, והתבוננה גם היא בהם.
ראתה את החבלים הכורכים את חבריה, ראתה היא כי סבלה קיים אצל האחר.
רצה מין הבמה הנערה, קמו המתבוננים וחוטיהם וחבליהם נקשרו ביחד,
סבלם היה כעת משותף.
האישה נערה לא חייכה, כי ידעה על ימי ההתמודדות שעומדים לפניה.
ליבה לעומתה, חייך בהסתר, כי דיי לו בבדידותו.