העוזרת הסוררת

Nati Peles 10/08/2020 433 צפיות 4 תגובות

היתה לנו פעם עוזרת בית. נניח ששמה היה שושנה. לנקות את הבית היא לא ניקתה. בעצם לא עשתה ולא כלום מרשימת המטלות שהוגדרו בע"פ ובכתב ע"י אשתי. זה לא מנע ממנה, כמובן, לקחת את הכסף שאשתי השאירה עבורה מידי יום במקום קבוע על דלפק האוכל במטבח.

שושנה היתה מגיעה בשעת בוקר מאוחרת ומסיימת אחה"צ. אנחנו יצאנו לפניה וחזרנו אחריה כך שלא ממש יצא לנו להפגש. בשובנו הדירה נראתה פחות או יותר במצבה המקורי של רגע צאתנו. למען הדיוק – למעט שני שינויים. הראשון שבהם, כבר הוזכר למעלה, שטרי הכסף נעלמו מהדלפק. השני היה ניחוח לא נעים לנחיריים שרבץ בחללו של חדר השינה. צחנה עזה של זיעת אדם שגופו לא ידע מקלחת כמה ימים. מקור הריח היה בוודאות במיטה. הוא לא נעלם גם לאחר שכסות המזרון הוחלפה בליל אמש בסדין נקי למהדרין שנשלף מארון המצעים.

שני הממצאים העידו ללא צל של ספק שאדם זר נכח בדירה בהעדרנו. ומכיוון שלא הבחנו בסימני פריצה, החשד למחוללם נפל על שושנה. אבל עדיין נשארה התעלומה – אם היא לא מנקה ולא מסדרת, מאיפה הזיעה? כי הרי כל בר דעת יודע שהעור מפריש את נוזליו לצינון חום הגוף אחרי מאמץ.

יום אחד, חמותי עליה השלום קפצה לביקור לא צפוי כדי להביא לנו דבר מה והופתעה שהדירה ריקה מאדם. חמותי, שהיתה אשה ממולחת ובעלת חוש בלשי מפותח, חקרה ובדקה וגילתה כי שושנה נמצאת במעונו של אחד השכנים בבניין. מעקב ממוקד העלה שהיא היתה מגיעה אלינו, שותה קפה ובולסת מאפה, משאירה את חפציה ויוצאת לעבוד אצל השכן.

בהקבלה לשכיר במפעל אפשר לומר ש"דפקה שעון נוכחות" במפעל אבל עבדה במקום אחר. שם כמובן השקיעה מאמץ תחת עיניה הפקוחות של השכנה, שעיסוקה הרשמי היה "עקרת בית" – לדידה, עיסוק עקר מתוכן, שהתבטא בעיקר ברביצה מול מכשיר הטלויזיה. ככל הנראה בתנובת בית המרקחת של בעלה היה די והותר לכלכלת תאם המשפחתי.

משסיימה וגבתה את עמל בוקרה מאשת הרוקח, חזרה לדירתנו כדי לשבור את עייפותה ולהספיג את סדין מזרוננו באגלי זיעתה. וכדי שלא נצא מאשימים אדם על לא עוול בכפו, אוסיף כי גם לכך אספנו ראיות המאששות חד-משמעית את דבר העבירה.

בקיצור, שושנה הרוויחה כפול, גזלה את ממוננו, ניצלה את תמימותנו, רימתה אותנו ללא כל תמורה ראוייה, בגדה באמון שנתנו בה והתלה בנו כבמטומטמים.
לאור העובדות המחמירות שאלתי את אשתי:
"… אז מדוע אינך מפטרת אותה ?".
"בגלל שאין לי מישהי אחרת ! " ענתה האשה ללא היסוס.

למה נזכרתי בזה דווקא עכשיו ?
כי אותה עוזרת סוררת מזכירה לי מאד ראש הממשלה של איזושהי דמוקרטיה מתפוגגת בשולי המזרח התיכון. ראש ממשלה שלמרות הכל נבחר שוב ושוב, ממש מאותו הנימוק.


תגובות (4)

נתי יקירי,
כיוון שהוכחת יכולות כתיבה טובות ויותר מכך, אבקשך במידת האפשר להיות קצת יותר פעיל באתר, ולהגיב על סיפורים של אחרים.
שם המשחק הוא הדדיות. כל כותב מעוניין בתגובות, כל קורא מתבקש להגיב.

"נניח ששמה היה שושנה" – מה רע ב"שמה היה שושנה" בלי 'נניח'?
אם זהו סיפור פרי עטך, בוודאי 'נניח' מיותרת; אם זו היסטוריה פרטית, כתוב את השם או המצא שם.

החלוקה לפסקאות נכונה, אבל השורות צפופות בעין. אחרי כל פיסקה, שורה רווח יכולה לשפר פלאים את חוויית הקריאה.

"מקור הריח היה במיטה(.)[,] (גם)[למרות ש]אחרי שהוחלפה" – את תוכן הסוגריים העגולים – להשמיט, את תוכן הרבועים – להוסיף. זהו משפט אחד, אין טעם לפרק אותו באופן מלאכותי. 'גם' באה להוסיף, 'למרות' באה להנגיד.

'עקרת בית' הוא עבודה לכל דבר. ממש לא עקר מתוכן.

בעל חזר יום אחד לביתו, וראה בלגן אחד גדול. הבית לא מסודר, הכיור עם כלים בתוכו – לא נקי, המיטות הפוכות, הילדים רעבים…
כשגילה את אשתו רובצת בחדר השינה מול הטלוויזיה, שאל בהפתעה "מה קרה?"
היא לא נלחצה וענתה בנחת: "נכון בכל יום אתה חוזר מהעבודה ושואל מה כבר עשיתי היום?"
"נכון…"
"אז היום לא עשיתי את זה!"

"חזרה לדירת(י)נו" – אלא אם אתה מדבר במבטא ייקי כבד, וגם אז היו"ד מיותרת.

ההפתעה בתשובתה של בעלת הבית – נהדרת. סיום גאוני לסיפור. מסיבה זו בדיוק, שלוש השורות האחרונות מיותרות. הן פשוט הורסות ומקטינות את ה'זבנג' הנהדר.

"דמוקרטיה מתפוגגת בשולי המזרח התיכון" – בוא נראה: ישראל במרכז המזרח התיכון, והיא ממש לא מתפוגגת, כך שבוודאי לא התכוונת לכאן.
מצרים היא דמוקרטיה צעירה; ירדן, סעודיה וסוריה אינן דמוקרטיות; באירן אמנם יש בחירות, אך האייתולות מונעים מאנשים ראויים להתמודד.
נשארנו עם טורקיה. אכן בשולי המזרח התיכון, ואכן מתפוגגת.
מה פתאום נזכרת בטורקיה?
ואיך טורקיה קשורה ל'עוזרת' שלא מבצעת כראוי את עבודתה?

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

10/08/2020 15:47

תודות על התגובה. בהקשר הכללי אני קורא גם קורא סיפורים ואפילו שירים של אחרים וגם מגיב.
לגבי ההערות הספציפיות, אתייחס אליהן אחת אחת לגופן:
“נניח ששמה היה שושנה” – מה רע ב”שמה היה שושנה” בלי ‘נניח’?
אם זהו סיפור פרי עטך, בוודאי ‘נניח’ מיותרת; אם זו היסטוריה פרטית, כתוב את השם או המצא שם. -> אין לי ולא כלום נגד השם שושנה. כבודו במקומו מונח. מכיוון שמדובר באירוע מלפני כארבעה עשורים, אינני זוכר את שם העוזרת וכדי שלא לחטוא לאמת, בחרתי להניח שם. אגב, זו עמימות שאני מרשה לעצמי בסגנון כתיבתי ואינני חושב שיש בכך פסול.

החלוקה לפסקאות נכונה, אבל השורות צפופות בעין. אחרי כל פיסקה, שורה רווח יכולה לשפר פלאים את חוויית הקריאה. –> לקחתי לתשומת ליבי את ההערה.

“מקור הריח היה במיטה(.)[,] (גם)[למרות ש]אחרי שהוחלפה” – את תוכן הסוגריים העגולים – להשמיט, את תוכן הרבועים – להוסיף. זהו משפט אחד, אין טעם לפרק אותו באופן מלאכותי. ‘גם’ באה להוסיף, ‘למרות’ באה להנגיד. –> מקבל. בעיקרון אני מרבה להשתמש בסוגריים בכתיבתי. האמת שהכוונה היתה להשתמש ב "הגם" ולא "גם" ובאותו המשפט. אתקן בהתאם.

‘עקרת בית’ הוא עבודה לכל דבר. ממש לא עקר מתוכן. –> טעית בהבנת הנקרא. לא טענתי שעקרת בית אינה תעסוקה ראוייה. הכוונה היתה למשמעות העיסוק הזה בעיני השכנה. האינטרפטציה של אשת הרוקח. קרא בבקשה שוב …

בעל חזר יום אחד לביתו, וראה בלגן אחד גדול. הבית לא מסודר, הכיור עם כלים בתוכו – לא נקי, המיטות הפוכות, הילדים רעבים…
כשגילה את אשתו רובצת בחדר השינה מול הטלוויזיה, שאל בהפתעה “מה קרה?”
היא לא נלחצה וענתה בנחת: “נכון בכל יום אתה חוזר מהעבודה ושואל מה כבר עשיתי היום?”
“נכון…”
“אז היום לא עשיתי את זה!” –> זה נחמד לכשלעצמו אבל ממשל לא רלוונטי לסיפור.

“חזרה לדירת(י)נו” – אלא אם אתה מדבר במבטא ייקי כבד, וגם אז היו”ד מיותרת. –> אכן. מודה בטעות. קורה גם לי. אתקן.

ההפתעה בתשובתה של בעלת הבית – נהדרת. סיום גאוני לסיפור. מסיבה זו בדיוק, שלוש השורות האחרונות מיותרות. הן פשוט הורסות ומקטינות את ה’זבנג’ הנהדר. –> מסכים ברמה הספרותית אבל בימים טרופים אלה לא יכולתי להמנע מרמיזה פוליטית שמן הסתם חלק מהקוראים שדעתם שונה משלי יגיבו עליה בחריפות. לצערי מצב הדמוקרטיה בארץ אינו איתן ואני חרד מאד לעתידה. מציע שנסיים בזאת כי ככל הנראה איננו רואים עין בעין את המצב. בכל מקרה אערוך את זה בצורה קצת שונה כדי לבדל את הסיפור, האמיתי (המשל) מהנמשל (הפוליטי).

“דמוקרטיה מתפוגגת בשולי המזרח התיכון” – בוא נראה: ישראל במרכז המזרח התיכון, והיא ממש לא מתפוגגת, כך שבוודאי לא התכוונת לכאן.
מצרים היא דמוקרטיה צעירה; ירדן, סעודיה וסוריה אינן דמוקרטיות; באירן אמנם יש בחירות, אך האייתולות מונעים מאנשים ראויים להתמודד.
נשארנו עם טורקיה. אכן בשולי המזרח התיכון, ואכן מתפוגגת.
מה פתאום נזכרת בטורקיה?
ואיך טורקיה קשורה ל’עוזרת’ שלא מבצעת כראוי את עבודתה?

אני לא גזען, אני שונא את כולם. –> זו קלישאה מוכרת

10/08/2020 17:10

כתיבה רהוטה, ומשל נכון. תודה.

12/08/2020 00:56

    חן חן. המשל נכון (כלומר הסיפור מבוסס על אירוע אמיתי לחלוטין). הנמשל התבקש בעקבות כתבה פוליטית-חברתית שאני מכין על הגורמים לתופעה.
    ושוב תודה.

    12/08/2020 09:57
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך