התקף חרדה מס.583
אני מרגישה כל כך רע שוב ואני לא יודעת למה… כל הכאבים החדים חזרו אליי, אבל הפעם הכאבים ממש חזקים והם לא עוזבים אותי. אני מרגישה את הבטן שלי מתהפכת ואת העיניים שלי שורפות. אני כל הזמן רוצה לבכות, אני מרגישה חרא ואני לא מצליחה להבין למה. אני רוצה להיות מאושרת וזה פשוט אף פעם לא עובד לי. אני הופכת להיות שמחה ואז בלי שום סיבה רע לי. אני לא מצליחה להבין את עצמי יותר, זה רוצח אותי. אני רוצה להיות חופשיה יותר, אני רוצה להיות מאושרת. ולא רק לרגע אחד, הייתי רוצה להיות מאושרת תמיד. אני לא מבינה מה עשיתי רע שזה מגיע לי. אני לא מצליחה להרדם כי אני מרגישה דקירות חזקות בכל הגוף, אני לא מרגישה רצון לעשות כלום, אני רוצה להישאר במיטה כל היום.. והקטע הכי קשה שאני לא יכולה להגיד שאני לא בסדר. כי אז אמא ישר תחשוב שאני חוזרת לפעם והיא תתנהג מוזר וגם אני לא רוצה שיראו אותי כחלשה, אני רוצה שיראו אותי כלוחמת, כזאת שהצליחה להתגבר על הכל… והצלחתי! לפחות ככה חשבתי… עד שהכל התחיל לחזור שוב.. אני לא מבינה מה יש לי. באמת שאני מנסה להיות הכי בסדר שאפשר עם כולם, אני פחות מתעצבנת אני משתדלת לא לצעוק אני משתדלת להיות בסדר אבל זה אף פעם לא מספיק. אמא יורדת עליי כל פעם שאני מרימה את הקול. תמיד אומרת בכל הזדמנות שאפשר כמה אני צועקת וכמה זה רע.. ואני לא מבינה למה היא עושה לי את זה.. במיוחד אחרי שדיברנו על זה כל כך הרבה, ובאמת הסברתי לה איך אני מרגישה, וכמה שאני משתדלת… אבל זה לא משנה לה.. זה כל כך קשה לי… אני מרגישה שאני הופכת למפלצת שתמיד חששתי שאני אהיה, שאני ההפוך להיות כמו אבא שלי, שיסתכלו עליי כמו שמסתכלים חיה בגן חיות. או יותר נכון כמו שאני רואה את אבא שלי… במשך כל כך הרבה זמן ניסתי לשכנע את עצמי שאני לא דומה לו, אבל כנראה שיש דברים שאי אפשר לשנות.. וזה מה שהכי מפחיד אותי. אני דואגת שאני לנצח אשאר ככה.. אני לא רוצה לחיות חיים כאלה יותר, אני רוצה להיות מאושרת לשם שינוי. אני רוצה לקום בבוקר ולהגיד תודה. אני באמת רוצה שזה יקרה.. אבל לא, אני פשוט לא מצליחה להגיע לשם… והכי קשה שאני לא יכולה לשתף אף אחד, כי אז יחזרו למה שהיה פעם, יסתכלו עליי בעיניים שהאילו שמרחמות, יסתכלו עליי כמו אל חיה פצועה. ואני לא רוצה את זה… אני רוצה לשתף מישהו אבל אין לי למי.. אני רוצה להפסיק לבכות, כי נמאס לי! במשך כל הזמן הזה אני מעמידה פנים מתוך תקווה שאולי יום אחד אני האמין שזה אשכרה מי שאני.. אבל תמיד שניה לפני שזה קורה אני נופלת, וכשאני נופלת אני נופלת חזק. והפעם נפלתי ממש חזק.. בחיים לא קרה לי שבכיתי בגלל מה שעוובר עליי, בחיים לא קרה מצב שאני כותבת ומרוב דמעות אני לא יכולה לראות את המסך, בחיים לא קרה לי שנשברתי ככה. וזה פשוט מתסכל, לא משנה מה אני עושה זה לעולם לא מספיק טוב. לא משנה כמה אני מתאמצת בעבודה, בבית, עם המשפחה, עם עצמי… זה אף פעם לא מספיק טוב.. אני לעולם לא יהיה מספיק טובה. וזה הורג אותי… אפילו לחבר שלי שאנחנו ביחד כבר שלוש שנים אני לא יכולה לספר כלום. הוא כל כך דואג לי שאם הוא אי פעם ידע מה עובר לי בראש הוא יעזוב הכל בשביל להיות איתי, אני יודעת את זה. ואני לא רוצה שזה יקרה אני רוצה שהוא יהיה מאושר, אני רוצה שאחי ואמא שלי יהיו מאושרים. אני רוצה להיות מאושרת איתם… אני רוצה לראות את העולם איך שהם רואים אותו, אני רוצה לצחוק מכל הלב, אני רוצה לבכות, אבל רק מאושר. נמאס לי להיות שרויה בלחצים ופחדים. נמאס לי להיות כזאת מלאת רחמים עצמאים.. אני רוצה להיות חזקה כמו שכולם חושבים שאני. אני רוצה להיות חכמה כמו שכולם חושבים שאני.אני רוצה להיות מה שאנשים חושבים עליי, הילדה המוצלחת החכמה, שהצליחה לצאת מכל כך הרבה קשיים והרימה את כל המפשחה שלה. הילדה שיש לה שכל ומצליחה בלימודים אני רוצה להיות הילדה הזאת. הלוואי שכל זה באמת היה מי שאני. אני יודעת גם שאם אני אשבר אני אשבור את התקווה של אמא שלי ואת התקווה של אחי. אני יודעת שאני האבן שלהם.. ואם אני אסדק מה הם יעשו? איך אני אוכל לחיות עם המחשבה שאני לא יכולה לעזור להם. שהם לא יכולים לסמוך עליי… בגלל זה אני רוצה לעזוב את הבית. ככה הם לא יראו אותי. בגלל זה אני רוצה להרחיק את חבר שלי, כי אז הוא כל כך ידאג, והוא יפגע. וזה הדבר האחרון שאני רוצה. אני רק רוצה להיות בסדר. אני רק רוצה לשכוח מכל מה שקרה לי בעבר. אני רק רוצה שהכאבים יעלמו, שתחושת המועקה שלא נותנת לי לנשום תעלם, התחושה הזאת שלא משנה מה אני אעשה אני לא אהיה מספיק טובה אף פעם.. אני לא רוצה להרגיש את יותר. אני רוצה להצליח לחיות חיים נורמלים. שלא כל מילה תפעיל טריגר מהעבר. שאני אוכל ללכת ברחוב בערב בלי לרצות שמישהו יבוא ויפגע בי שוב, כי אז תהיה לי סיבה להישבר. אני רוצה להיות חזקה. אני רוצה להיות חזקה! אני רוצה להיות מישהי אחרת.. משהיא שחיה נפלאים. שמעולם לא תדע איך זה מרגיש לאבד את עצמך לחלוטין מישהי שלא יודעת איך זה להסתכל במראה ולראות שוב איך היא נראתה באותה לילה שהכל התחיל. מישהי שיכולה לחבק את אבא שלי. מישהי שההורים שלה שפויים. מישהי שמצליחה בלימודים, ושיש לה המון חברים. וכל זה בידעיה שזו היא האמתית.
ואם תכירו אותי תראו למה אני מתכוונת, גם אם תקראו את זה ותראו אותי אחריי תוך חמש דקות שיחה וכל זה יעלם. תשכחו שאני נמצאת בתוך תהום ושאני סובלת. תראו את מי שאני משדרת החוצה. אני האני המזוייפת… את הילדה שמלאה בביטחון עצמי, הילדה החכמה, זאת שתמיד תקשיב לך שתצטרך אותה, זאת שמוקפת בחברים ותמיד נראת מאושרת…
אני רוצה להפסיק לשקר. אני רוצה למצוא מישהו שיהיה החזק מבנינו ושאני אוכל להישען עליו. אני רוצה מישהו שיקשיב לי ויראה לי שהוא מתעניין כמו שאני שם בשביל אחרים. אני רוצה מישהו שישמע את מה שיש לי להגיד ויגיד לי שזה בסדר ושהוא תמיד שם בשבילי. אני רוצה חבר טוב שיקבל את האני האמיתית. את הילדה הלא מושלמת שסובלת מפוסט טראומה מזה שנים. שחווה התקפי חרדה באופן יומיומי, ושבלילות היא לא מצליחה לישון כי יש לה סיוטים. אני רוצה מישהו שיקשיב לכל הסיפור, מהרגע שהוא התחיל אז שהייתי בת שלוש עד הרגע שהכל כמעט נגמר וגם עד היום. מישהו שיוכל להכיל את כל השיגעון הזה שעובר לי בראש.. מישהו שיאהב אותי בגלל מי שאני ולא בגלל מי שאני מנסה להיות בכל כוחי..
תגובות (0)